שפות שמיות מרכזיות

שפות שמיות מרכזיות
ענף מוּצע של משפחת השפות השמיות
תפוצה גאוגרפית	המזרח התיכון
סיווג שפה	שפות אפרו-אסיאתיות שפות שמיות שמיות מערביות? שפות שמיות מרכזיות; ; ;
חלוקות משנה	שפות שמיות צפון-מערביות; ערבית
מזהים
קוד גלוטולוג	cent2236

השפות השמיות המרכזיות^[1]^[2] הן ענף מוּצע במשפחת השפות השמיות, הכולל את ערבית ואת השפות השמיות הצפון-מערביות: ארמית, אוגריתית והשפות הכנעניות (עברית ופיניקית). על פי המיון הזה, השמיות המרכזיות הן אחד משלושת ענפי השפות השמיות, לצד השמיות המזרחיות (אכדית ואבלאית) והשמיות הדרומיות (שפות דרום-ערב החדשות, שפות דרום-ערב העתיקות והשפות האתיו-שמיות).

הרכב הענף

על פי המיון המקובל, זהו עץ המשפחה המוצע:^[1]^[2]

משפחת השפות השמיות

- ענף השפות השמיות המרכזיות
  - ערבית
  - השפות השמיות הצפון-מערביות
- ענף השפות השמיות המזרחיות
  - אכדית
  - אבלאית
- ענף השפות השמיות הדרומיות

הצעות המיון השונות חלוקות בדבר ההרכב המדויק של ענף השפות השמיות המרכזיות. הגישה הרווחת מחלקת אותו לערבית ולענף השפות השמיות הצפון-מערביות (כולל עברית), כפי שניתן לראות בעץ למעלה. גישה אחרת מובאת במאגר אתנולוג (של SIL), שם מוגדר תת-ענף "שפות שמיות מרכזיות-דרומיות", שכולל את ערבית עם עברית, ומפריד את ארמית לענף צפוני יותר.

מאפיינים מבחינים

חלק מהמאפיינים המבחינים (איזוגלוסות) את השפות השמיות המרכזיות כקבוצה קוהרנטית:^[3]

מילת שלילה חדשה, "בל", שמקורה אינו ידוע.^{[דרושות דוגמאות]}
התפשטות הסופית "-ת" בנטיית הסופיות (זמן עבר או אספקט מושלם), בתופעה של הסדרת מערכת, מייצוג של גוף שני בלבד ("אכלת, אכלתם/ן") – לייצוג גם של גוף ראשון יחיד ("אכלתי"). זאת לעומת המערכת הקדומה יותר, שבה "-כ" הייתה בסופית של גוף ראשון יחיד לעומת "-ת" בגוף שני. לדוגמה, באכדית הפועל הסטטיבי parsāku "אני מחליט/ה", לעומת הגוף השני: parsāta "אתה מחליט", parsāti "את מחליטה", parsātunu "אתם מחליטים", parsātina "אתן מחליטות".
נטיית התחיליות (זמן הווה/עבר, או אספקט אימפרפקט) מקבלת תבנית תנועות חדשה – ya-qtulu, במקום הצורה הקדומה יותר ya-qattal.^{[דרושות דוגמאות]}

המאפיין המבחין (איזוגלוסה) העיקרי בין ערבית לשפות הצפון-מערביות הוא הריבוי השבור בערבית. בערבית, רוב שמות העצם (מלבד צורת הבינוני) יוצרים ריבוי בצורה זו, בעוד שבשפות הצפון-מערביות כמעט כל שמות העצם משתמשים בסופיות לריבוי (כמו הסופיות "-ים" ו"-ות" בעברית). לדוגמה, بيت /bayt/ "בית" בערבית הופך ברבים ל- بيوت /buyūt/ "בתים"; זאת לעומת ריבוי באמצעות סופית בעברית: "בַּיִת" /bayit/ הופך ברבים לבָּתִּים /batim/, ובדומה בארמית בֵּיתָא הופך לבָּתֵּי.^[^{דרוש מקור]}^{[דרושות דוגמה נוספת]}

מקורות

Sabatino Moscati (1980). An Introduction to Comparative Grammar of Semitic Languages Phonology and Morphology. Harrassowitz Verlag. ISBN 3-447-00689-7.

ראו גם

שפות שמיות מערביות (הצעה) – קבוצה מוּצעת נוספת במשפחה השמית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שפות שמיות מרכזיות בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² Bennett, Patrick R. (1998). Comparative Semitic Linguistics: A Manual. ISBN 9781575060217.
^ ¹ ² Huehnergard, John; Pat-El, Na'ama (2013-10-08). The Semitic Languages. ISBN 9781136115882.
^ Faber, Alice (1997). "Genetic Subgrouping of the Semitic Languages". In Hetzron, Robert (ed.). The Semitic Languages. London: Routledge. pp. 3–15. ISBN 0-415-05767-1.

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[:0-1] ¹ ² Bennett, Patrick R. (1998). Comparative Semitic Linguistics: A Manual. ISBN 9781575060217.

[:1-2] ¹ ² Huehnergard, John; Pat-El, Na'ama (2013-10-08). The Semitic Languages. ISBN 9781136115882.

[3] Faber, Alice (1997). "Genetic Subgrouping of the Semitic Languages". In Hetzron, Robert (ed.). The Semitic Languages. London: Routledge. pp. 3–15. ISBN 0-415-05767-1.

[1]

[2]

[3]