תיאודור לורנטה אוליבארס
 | |
| לידה |
7 בינואר 1836 ולנסיה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1911 (בגיל 75) ולנסיה, ספרד |
| מדינה |
ספרד |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ולנסיה |
| שפות היצירה |
קטלאנית, ספרדית |
| צאצאים |
Teodoro Llorente Falcó |
  | |
תיאודור לורנטה אוליבארס (בספרדית: Teodoro Llorente Olivares; 7 בינואר 1836 – 2 ביולי 1911) היה משורר מולנסיה, אשר כתב בספרדית וקטלאנית. [1] הוא המשורר הנודע ביותר של הרנסאנס בוולנסיה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוליבארס נולד למשפחת עורכי דין, והמשיך לעסוק במקצוע המשפחתי במשך תקופה. בנוסף עבד כעיתונאי. באוניברסיטה של ולנסיה, למד משפטים, פילוסופיה ואומנויות. תחילה, בין השנים 1853–1857, נהג לכתוב שירה בספרדית. אולם, לאחר קריאת Lo Gaiter del Llobregat אשר נכתב על ידי הסופר הקטלני חואקים רוביו איאורס (Joaquim Rubió i Ors), החל לחבר שירים בוולנסית.
במהלך אותו זמן, טופחה העיתונות בספרדית. בשנת 1861 לורנטה ערך את עיתון "הדעה" (La Opinion), אשר מאוחר יותר ב-1866 שונה שמו ל"מחוזות" (Las Provincias). הוא היה עורך העיתון במשך ארבעים שנה, עד שבנו החליף אותו. עיתון זה פעל בהתאם לאידאולוגיית המפלגה השמרנית, אשר לורנטה היה פעמיים ראש המפלגה, סגן הפרלמנט וסנטור.
פעילותו של לורנטה תאמה את הבורגנות השמרנית, ובאופן ספציפי את הפעילות של ה" ratpenatiste". במהלך פעילותו ב"Lo Rat Penat" הוא ניסה להמעיט מערכן של מוסדות הרנסאנס של האיים הבלאריים והקטלאנים, כיוון שאלו דחו את הספרות המתקדמת, הרפובליקנית והאנטי-כנסייתית, כמו למשל זו של קונסטנטין לומבארט (Constantí Llombart). בתקופתו יושב ראש "Lo Rat Penat" אורגנה תחרות משחקי הפרחים הראשונה.
בשנת 1906, הוא השתתף בקונגרס הבינלאומי של השפה הקטלאנית. בשנת 1909 העיר ולנסיה ערכה מחווה פופולרית למשורר אשר הצליח לפייט בשפה האותנטית שלהם עם התלהבות כנה ואצילית, את תהילת העבר ואת יופייה של אדמתם, כמו גם את החיים המסורתיים והמשפחתיים שלהם.
בשנת 1891 הוא נבחר לכהן כחבר הקונגרס ובשנת 1893 הבטיח את מקומו מחדש. לאחר מכן, בשנת 1896 הפסיד את תפקידו כחבר, אך ב - 1899 חזר לכהן ושמר על מקומו עד שנת 1901.
תאודור לורנטה נפטר בעיר ולנסיה בשנת 1911. בנו הוא תאודור לורנטה פאלקו (Teodor Llorente Falcó), נכדו הוא תאודור לורנטה מונלאון (Teodor Llorente Monleón) ונינו הוא פרנסיסקו אלקלה לורנטה (Francesc Alcalá i Llorente).
עבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו בוולנסיה מצטמצמת לכדי "חוברת שירים" (Llibret de versos), אשר פורסמה בשנת 1885. למרות שכתב מעט, לורנטה הצליח להטיל מושג מגביל על התרבות והספרות הוולנסית, מנקודת מבט של מינים, נושאים ונהלים
לורנטה שחזר את מנהגי המעמדות הנמוכים (costumisme), אך גם יצר שירה עם אופי היסטורי בשימוש עם שפה גבוהה ותרבותית יותר. את הקטעים המוצלחים ביותר ניתן למצוא בפואמות בהן נעשה אידיאליזציה של היופי של הנופים הולנסיים.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Martí de Riquer (1964-1966). Història de la literatura catalana. [[:ca:Special:BookSources/9788434475069|ISBN 9788434475069]]
- Manuel Mas (1973). Gran Enciclopedia de la Región Valenciana. [[:ca:Special:BookSources/8430055398|ISBN 84-300-5539-8]].
- DDAA (2004). La Gran Enciclopèdia en català, Tom 12. [[:ca:Special:BookSources/8429754407|ISBN 84-297-5440-7]].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאודור לורנטה אוליבארס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי תיאודור לורנטה אוליבארס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)