71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית

71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית
Fragmente einer Chronologie des Zufalls‏ 71
	כרזת הסרט בגרמנית
בימוי	מיכאל הנקה
הופק בידי	וייט היידוצ'קה
תסריט	מיכאל הנקה
עריכה	מרי הומולקובה
שחקנים ראשיים	גבריאל קוסמין אורדס; לוקאס מיקו; אוטו גרונמנדל; אן בנט; אודו סאמל
צילום	כריסטיאן ברגר
מדינה	אוסטריה, גרמניה
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 במאי 1994
משך הקרנה	96 דק'
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה
מקום התרחשות	וינה
פרסים	פרס פסטיבל הקולנוע של סיטגס לסרט הטוב ביותר; פרס פסטיבל הקולנוע של סיטגס לתסריט הטוב ביותר; פרס "הוגו מזהב" ;
	דף הסרט ב־IMDb

71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית (בגרמנית: 71iFragmente einer Chronologie des Zufalls) הוא סרט אוסטרי מ-1994 מאת מיכאל הנקה. זהו חלקה האחרון של "טרילוגיית ההתקרחנות" של הנקה המורכבת משלושת סרטי הקולנוע הראשונים שביים, ועוסקת בנושאים כמו התנוונות רגשית וניכור בחברה המודרנית. הסרט מבוסס על אירוע טבח אמיתי שאירע בסניף בנק באוסטריה, שבו סטודנט צעיר ירה למוות במספר בני אדם אותם לא הכיר מעולם ולאחר מכן התאבד.

מבנה

הסרט מורכב מ-71 קטעים (פרגמנטים) שלכאורה אינם קשורים אחד לשני המופרדים בהפוגות להרף-עין של מסך שחור, וממספר קווי עלילה נרטיביים המתארים את חייהם של כמה בני אדם, שמן הסצנה המתארת את הטבח בבנק ניתן להסיק כי הם קשורים באופן כלשהו לאירוע זה. הדמויות כוללות את הרוצח עצמו, וכן ילד רומני שהיגר לאוסטריה באופן בלתי חוקי וחי ברחובות וינה (דמות שמבוססת אף היא על מקרה אמיתי), מאבטח נוצרי דתי העובד בבנק, קשיש שהטלוויזיה בביתו דלוקה לכל אורך הסרט, וזוג השוקל לאמץ ילד. חלקים רבים של הסרט מהווים כתבות חדשות טלוויזיוניות אמיתיות הכוללות דיווחים על מלחמת בוסניה, מלחמת האזרחים בסומליה, הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000), מעשי פיגועים בטורקיה, וההאשמות במעשים מגונים שהופנו כלפי מייקל ג'קסון. חלק מכתבות אלה אף עוסקות באירועים מתוך הסרט - מעשה הטבח וגילויו של הילד שהיגר מרומניה.

הסרט נחשב לשונה משני הסרטים הראשונים בטרילוגיה בכך שאינו עוסק בתא משפחתי בודד אלא במרכיבים שונים ומצטלבים של החברה, וכן בעיסוקו של הנקה בנושאים גלובליים יותר שאינם קשורים בהכרח לאוסטריה, דבר שחזר על עצמו בסרטיו הבאים.

הטכניקה של הרכבת סרט מסצנות רבות שלכאורה אינן קשורות אחת לשנייה חזרה על עצמה בסרט מאוחר יותר של הנקה, "לחיות על הקצה". טכניקה זו, לדבריו של הנקה, היא הדרך היחידה בה יוצר קולנועי מסוגל לדמות את עושרם של החיים האמיתיים. ^[1] "71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית" ו"לחיות על הקצה" חולקים את הנושא המרכזי של הצטלבות גורלותיהם של בני אדם הזרים זה לזה, בעקבות מאורע מסוים. בניגוד ל"לחיות על הקצה", בו המאורע המקשר בין גורלותיהן של הדמויות מתרחש בתחילת הסרט, ב"71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית" מאורע זה מתרחש בסופו של הסרט.

תגובות ופרשנות

אתר "Senses of Cinema" קרא לסרט "אחת מהיצירות הנרטיביות המאתגרות ביותר של שנות התשעים", וטען גם כי הבנק בו מתבצע הטבח בסוף הסרט בא לסמל את הקפיטליזם התאגידי. ^[2] בפסטיבל הסרטים הקטלוני הבינלאומי בסיטגס זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר, בפרס התסריט הטוב ביותר ובפרס איגוד מבקרי התסריטאים הקטלוני.