הנרי דייוויס

הנרי דייוויס
Henry G. Davis
לידה	16 בנובמבר 1823; וודסטוק, מרילנד, ארצות הברית
פטירה	11 במרץ 1916 (בגיל 92); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 במרץ 1871 – 4 במרץ 1873; (שנתיים)
	→ ויטמן ט. וילי
	4 במרץ 1873 – 4 במרץ 1875; (שנתיים)
	4 במרץ 1875 – 4 במרץ 1877; (שנתיים)
	4 במרץ 1877 – 4 במרץ 1879; (שנתיים)
	4 במרץ 1879 – 4 במרץ 1881; (שנתיים)
	4 במרץ 1881 – 4 במרץ 1883; (שנתיים)
	John E. Kenna ←

הנרי גאסאוויי דייוויס (באנגלית: Henry Gassaway Davis‏; 16 בנובמבר 1823 – 11 במרץ 1916) היה פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מוירג'יניה המערבית בין השנים 1871 ל-1883. הוא היה המועמד של המפלגה הדמוקרטית לסגן נשיא ארצות הברית בבחירות 1904.

דייוויס, שנולד בחווה במחוז הווארד, מרילנד, הפך למנהל רכבת לפני שהתפנה לתחום כריית הפחם והבנקאות כמאגר של חברת פוטומאק ופיידמונט לפחם ורכבות. הוא נבחר לשני בתי המחוקקים של מערב וירג'יניה לפני ששירת בסנאט של ארצות הברית. אחיו הצעיר, תומס ביל דייוויס, גם שימש בקונגרס. לאחר סיום כהונתו בסנאט, המשיך דייוויס להרחיב את עסקייו. בשותפות עם חתנו, סטיבן בנטון אלקינס, ייסד דייוויס את חברת דייוויס לפחם וקוק והוביל אותה להפוך לאחת מחברות הפחם הגדולות בעולם.

הוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1904 מינתה את אלטון ב. פארקר כמועמד לנשיאות ודייוויס כמועמד לסגן הנשיא. דייוויס נבחר בעיקר בשל יכולתו לספק מימון לקמפיין. בגיל 80, הוא האדם המבוגר ביותר אי פעם שהיה מועמד של מפלגה אמריקאית גדולה. הצמד הרפובליקני של תאודור רוזוולט וצ'ארלס וו. פיירבנקס ניצח בפער גדול. לאחר הבחירות, דייוויס עזר להקים את מכללת דייוויס ואלקינס. הוא מת בוושינגטון הבירה בגיל 92.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הנרי גאסאוויי דייוויס נולד ב-16 בנובמבר 1823 ליד וודסטוק, מחוז הווארד, מרילנד, והיה בנם של לואיזה וורפילד (לבית בראון; 10 במרץ 1799 - 23 ביולי 1868) והסוחר קיילב דורזי דייוויס (3 במרץ 1792 - 4 בספטמבר 1850). הוא היה הנין של החלוץ ממרילנד תומאס דייוויס, ונין של הפוליטיקאי והשופט של מרילנד קולונל ניקולס גאסאוויי, שניהם ממוצא ולשי שהיגרו למרילנד באמצע המאה ה-17.

כרכרות עצרו בוודסטוק חמישה ימים בשבוע בדרכם לוושינגטון, די.סי., ודייוויס לאחר מכן נהג להיזכר בזיכרון מוקדם אחד: הוא היה עד לשלב ההנחה של מסילת הרכבת הראשונה במדינה ב-4 ביולי 1828, בעודו יושב על כתפי אביו בבולטימור.

לדייוויס היו שלושה אחים ואחות. עסקי אביו שגשגו עד שהוא זכה בחוזה לסלול קטע של דרך בין בולטימור לפרדריק, מרילנד, דבר שגרם להפסדים כבדים. הנושים גרמו לכך שגם סוסי המשפחה ועגלותיה יימכרו, מה שגרם לנזק חמור לבריאותו של קיילב דייוויס.

קריירה מוקדמת

כאשר קרסו כספי משפחתו, דייוויס, שהיה אז בן 15, נטש את לימודיו והחל לעבוד בנשיאת מים לפועלים במחצבה סמוכה ולאחר מכן הפך למטפל של "ווייברלי", חווה סמוכה שבעליה היה המושל הווארד. כשהיה דייוויס בן 20, השלימה מסילת ברזל בולטימור ואוהיו (B&O) את מסלולה מפרדריק לקמברלנד, והייתה זקוקה לגברים שיפעילו את הרכבות ויטפלו במטענים. כך, דייוויס החל לעבוד ברכבת בולטימור ואוהיו כעוזר בלם. עבודתו הקשה והתלהבותו משכו את תשומת ליבו של נשיא הרכבת, תומס סוואן, שהקדם אותו למנהל מטענים ואז למנהל נוסעים. דייוויס פגש רבים ממדינאים, כולל הסנאטורים הנרי קליי מקנטקי (דייוויס העריץ אותו וקיבל הזמנות לבקר בביתו), תומאס ה. בנטון ממיזורי, לואיס קאס ממישיגן, בנג'מין וייד ותומאס קורווין מאוהיו וסטיבן א. דאגלס מאילינוי, שלכולם היה כרטיס רכבת ב-B&O מקומברלנד לוושינגטון (או ההפך). דייוויס גם נהג להישאר במלון בוושינגטון בין הנסיעות ושוחח עם דמויות מפורסמות נוספות, כולל הסנאטורים ויליאם ק. ריבס מווירג'יניה, ג'ון קלהון מקרוליינה הדרומית ודניאל ובסטר ממסצ'וסטס. כשהשלימה B&O את המסילה עד לוילינג על נהר אוהיו, דייוויס מונה להיות אחראי על תחנת פיידמונט. זו הייתה תחנה חשובה כי היא הייתה במרגלות הר, ושם רכבות מזרחיות הוסיפו מנועים כדי לעבור את העלייה. עד שהרכבת סיימה לבנות לו בית (כדי שאשתו החדשה תוכל להצטרף אליו), דייוויס גר בעגלת רכבת וגם החל להעריך את הנוף הטבעי של הרי האלגהנים. לאחר ארבע שנים, הצטרף אליו אחיו תומאס, והשניים הקימו חנות, בה הם סחרו לעיתים קרובות במוצרי חקלאות עבור סחורות מעובדות כמו ג'ינס, נעליים, קליקו וסוכר. ב-1858, דייוויס פרש מעבודתו ברכבת כדי להתמקד בעסק המשפחתי, "הנרי ג. דייוויס וחברה".

דייוויס גם חקר את הרי האלגנים, במיוחד את האזור המנוקז על ידי נהר הפוטומק ממזרח ונהר הצ'אט בצד המערבי של קו פרשת המים המזרחי. הוא רכש אדמות עשירות בעץ או פחם (לעיתים במחיר של דולר לדונם). במהרה בנה מפעלים לעיבוד העץ והרחיב מסילות רכבת לכרי פחם חדשים, וגם השקיע בבנקאות בפיידמונט.

כשהחלה מלחמת האזרחים, אפילו נשיא ה-B&O, ג'ון וורק גארט, הזדהה בתחילה עם המטרה הדרומית. עם זאת, רכבת בולטימור ואוהיו הייתה חיונית עבור צבאות האיחוד. דייוויס היה תומך באיחוד והעריץ גם את הנשיא החדש, אברהם לינקולן. כאשר לוחמי קונפדרציה התקיפו את רכבת בולטימור ואוהיו והשמידו מסילות וגשרים, חלק מעבודתו של דייוויס היה לשחזר את השירות ולשמור על אספקת הסחורות. רבים במערב וירג'יניה תמכו גם הם באיחוד, התכנסו בשני כינוסים בוילינג ואמצו משאל עם וחוקה שנבעו להקמת מדינת וירג'יניה המערבית, שהפכה למדינה ה-35. בשנת 1865, דייוויס נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית כנציג מחוז המפשייר.

חיים אישיים

ב-22 בפברואר 1853, במחוז פרדריק, מרילנד, דייוויס התחתן עם קתרין אן סלומה "קייט" באנץ. להנרי וקתרין היו שמונה ילדים, שלושה מהם מתו בינקותם. אחד מהשלושה הללו אינו מזוהה; שבעת הנותרים היו:

(1) - מרי לואיז "האלי" דייוויס (19 בדצמבר 1853 - 1 במרץ 1933) - היא נישאה לתעשיין והפוליטיקאי סטיבן בנטון אלקינס (26 בספטמבר 1841 - 4 בינואר 1911) ב-14 באפריל 1875 בבולטימור; שמה לאחר הנישואים היה האלי דייוויס אלקינס. האלי דייוויס הייתה אשתו השנייה של סטיבן אלקינס; אשתו הראשונה הייתה שרה סימס "סאלי" ג'ייקובס (1845 – 1872), עימה התחתן ב-1866 וממנה נולדו לו שני ילדים. נישואיו עם האלי דייוויס הולידו חמישה ילדים. אלקינס, רפובליקני, יהפוך לבן חסותו ושותפו העסקי של חמיו וימות 22 שנים לפני אשתו וחמש שנים לפני אביה.
(2) - קייט באנץ דייוויס (1 בדצמבר 1856 - 21 בינואר 1903)
(3) - אנדרסון קורד דייוויס (1859 - דצמבר 1862)
(4) - עדה קייט דייוויס (14 בינואר 1862 - ספטמבר 1863)
(5) - גרייס תומאס דייוויס (19 באוקטובר 1869 - 18 בינואר 1931) (הידועה גם בשם גרייסי דייוויס)
(6) - הנרי גאסאוויי דייוויס הבן (10 במאי 1871 - 24 באפריל 1896) (הידוע גם בשם הארי דייוויס), אבד בים מול חופי האוקיינוס האטלנטי של דרום אפריקה
(7) - ג'ון תומאס דייוויס (31 במרץ 1874 - 27 ביוני 1935)

חיים פוליטיים ועסקיים

בשנת 1865 דייוויס נבחר לחבר בבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית. בשנה שלאחר מכן, הוא הקים את חברת פוטומאק ופיידמונט לפחם ורכבות במטרה לספק תחבורה לאינטרסים שלו בתחום הכרייה וחטיבת העצים. החברה קיבלה את הזכות לבנות מסילות רכבת במחוזות מינרל, גרנט, טאקר ורנדולף. ב-1869 הוא נבחר לסנאט של המדינה. ב-1870 נבחר לסנאט של ארצות הברית ושירת שתי תקופות, כשהוא מסיים את כהונתו ב-1883.

לאחר סיום כהונתו בסנאט, דייוויס פרש לאלקינס, וירג'יניה המערבית, שם חזר לעסוק בבנקאות ובכריית פחם. החברה של דייוויס שלטה כעת ב-135,000 דונם (550 קמ"ר), העסקה 1,600 עובדים מ-16 לאומים שונים, הפעילה שני מפעלי כוח, פעלה ביותר מ-1,000 תנורי קוק ו-9 מכרות בתוך מרחק של מיל ממשרדו המרכזי בקוקטון שבמחוז טאקר. עד 1892, חברת דייוויס לפחם וקוק, שותפות בין דייוויס לבין חתנו, הסנאטור סטיבן בנטון אלקינס, הייתה אחת מחברות הפחם הגדולות בעולם.

דייוויס ייצג את ארצות הברית בכנסים פאן-אמריקאיים ב-1889 וב-1901.

מועמד לסגן נשיא

בבחירות 1904, דייוויס הפך למועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא לצד אלטון ב. פארקר. הם הפסידו לצמד הרפובליקני של תאודור רוזוולט וצ'ארלס וו. פיירבנקס בפער גדול. בגיל 80, דייוויס היה ונשאר האדם המבוגר ביותר שהיה מועמד לסגן הנשיא מטעם מפלגה גדולה. הוא נבחר בעיקר בגלל יכולתו לספק מימון נדרש לקמפיין.

אחרית חייו

בשנותיו האחרונות, דייוויס שימש כיו"ר ועדת הרכבות פאן-אמריקאית הקבועה (1901–1916) וגם תרם אדמה להקמת מכללת דייוויס ואלקינס באלקינס, וירג'יניה המערבית. הוא נפטר בוושינגטון הבירה ב-11 במרץ 1916, בגיל 92. הוא הובא למנוחות בבית הקברות מייפלווד באלקינס. פסל ברונזי של דייוויס רכוב על סוס הוקם ב-1927, ברחוב סיקמורה ושדרת רנדולף באלקינס, עם זוג זהה בפארק דייוויס במרכז העיר צ'ארלסטון, וירג'יניה המערבית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי דייוויס בוויקישיתוף

הנרי דייוויס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הנרי דייוויס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)