הנרי דייוויס

הנרי דייוויס
Henry G. Davis
לידה	16 בנובמבר 1823; וודסטוק, מרילנד, ארצות הברית
פטירה	11 במרץ 1916 (בגיל 92); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 במרץ 1871 – 4 במרץ 1873; (שנתיים)
	→ ויטמן ט. וילי
	4 במרץ 1873 – 4 במרץ 1875; (שנתיים)
	4 במרץ 1875 – 4 במרץ 1877; (שנתיים)
	4 במרץ 1877 – 4 במרץ 1879; (שנתיים)
	4 במרץ 1879 – 4 במרץ 1881; (שנתיים)
	4 במרץ 1881 – 4 במרץ 1883; (שנתיים)
	John E. Kenna ←

הנרי גאסאוויי דייוויס (באנגלית: Henry Gassaway Davis‏; 16 בנובמבר 1823 – 11 במרץ 1916) היה פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי שכיהן כסנאטור ארצות הברית מוירג'יניה המערבית בין השנים 1871 ל-1883. הוא היה המועמד של המפלגה הדמוקרטית לסגן נשיא ארצות הברית בבחירות 1904.

דייוויס, שנולד בחווה במחוז הווארד, מרילנד, הפך למנהל רכבת לפני שהסתעף בכריית פחם ובנקאות כמייסד של חברת הפחם והרכבות של פוטומק ופימונטה. הוא זכה בבחירות לשני הבתים של בית המחוקקים של וירג'יניה המערבית לפני שכיהן בסנאט האמריקאי. אחיו הצעיר, תומאס ביל דייוויס, כיהן גם הוא בקונגרס. לאחר סיום כהונתו בסנאט, דייוויס המשיך להצמיח את האינטרסים העסקיים שלו. בשותפות עם חתנו, סטיבן בנטון אלקינס, דייוויס הקים את חברת דייוויס פחם וקולה והוביל אותה להפוך לאחת מחברות הפחם הגדולות בעולם.

הוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1904 מינתה את אלטון ב. פארקר כמועמד לנשיאות ודייוויס כמועמד לסגן הנשיא. דייוויס נבחר בעיקר בשל יכולתו לספק מימון לקמפיין. בגיל 80, הוא האדם המבוגר ביותר אי פעם שהיה מועמד של מפלגה אמריקאית גדולה. הצמד הרפובליקני של תאודור רוזוולט וצ'ארלס וו. פיירבנקס ניצח בפער גדול. לאחר הבחירות, דייוויס עזר להקים את מכללת דייוויס ואלקינס. הוא מת בוושינגטון הבירה בגיל 92.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הנרי גאסאוויי דייוויס נולד ב-16 בנובמבר 1823 ליד וודסטוק, מחוז הווארד, מרילנד, בנם של לואיזה וורפילד (לבית בראון; 10 במרץ 1799 - 23 ביולי 1868) והסוחר קיילב דורזי דייוויס (3 במרץ 1792 - 4 בספטמבר 1850). הוא היה הנין של חלוץ מרילנד תומאס דייוויס, ונין של הפוליטיקאי והשופט של מרילנד קולונל ניקולס גאסאוויי, שניהם ממוצא ולשי שהיגרו למרילנד באמצע המאה ה-17.

מאמני במה עצרו בוודסטוק חמישה ימים בשבוע בדרכם לוושינגטון הבירה, ודייוויס נזכר לעיתים קרובות באחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלו: ראה את סלילת מסילת הברזל הראשונה במדינה ב-4 ביולי 1828, מעל כתפי אביו בבולטימור.

לדייוויס היו שלושה אחים ואחות. עסקיו של אביו שגשגו עד שזכה בחוזה לדירוג קטע כביש בין בולטימור לפרדריק, מרילנד, מה שגרם להפסדים כבדים. הנושים גרמו אפילו למכירת הסוסים והכרכרות של המשפחה, מה שהיה הרסני לבריאותו של קיילב דייוויס.

קריירה מוקדמת

כאשר הכספים של משפחתו אבדו, דייוויס, אז בן 15, נטש את השכלתו והחל לעבוד בהובלת מים עבור פועלים במחצבה סמוכה ולאחר מכן הפך למטפל של "ווייברלי", חווה סמוכה בבעלות המושל הווארד. כשדייוויס היה בן 20, ה-B&O השלים את המסלול מפרדריק לקמברלנד, והיה זקוק לגברים שיפעילו את הרכבות ויטפלו במטען. לפיכך, דייוויס הלך לעבוד עבור הרכבת של בולטימור ואוהיו כבלם. עבודתו הקשה וההתלהבות משכו את תשומת לבו של נשיא הרכבת, תומאס סוואן, שקידם אותו למוביל מטענים ולאחר מכן למוביל נוסעים. דייוויס פגש מדינאים רבים, ביניהם הסנאטורים הנרי קליי מקנטקי (דייוויס בא להעריץ אותו וקיבל הזמנות לבקר בביתו), תומאס ה. בנטון ממיזורי, לואיס קאס ממישיגן, בנג'מין וייד ותומאס קורווין מאוהיו וסטיבן א. דאגלס מאילינוי, שכולם עלו על רכבת B&O בקמברלנד כדי להגיע לוושינגטון הבירה (או ירדו במסלול ההפוך). דייוויס גם שהה לעיתים קרובות במלון בוושינגטון בין הנסיעות ושוחח עם בולטים אחרים, ביניהם הסנאטורים ויליאם ק. ריבס מווירג'יניה, ג'ון קלהון מקרוליינה הדרומית ודניאל ובסטר ממסצ'וסטס. כאשר B&O השלים סוף סוף את המסלול ל־Wheeling על נהר אוהיו הניתן לשייט, דייוויס הופקד על תחנת פיימונטה. זו הייתה תחנה מכרעת מכיוון שהיא הייתה למרגלות הר, שם רכבות שנסעו מזרחה הוסיפו מנועים כדי לעלות על המדרון. עד שמסילת הברזל השלימה לו בית (כדי שאשתו החדשה תוכל להצטרף אליו), דייוויס גר בקרון וגם בא להתפעל מהנוף הטבעי של הרי האלגני. לאחר ארבע שנים, אחיו תומאס הצטרף אליו, והם הקימו חנות, שלעיתים קרובות סחרה במוצרי חווה עבור מוצרים מיוצרים כמו ג'ינס, נעליים, קליקו וסוכר. בשנת 1858 התפטר דייוויס מעבודתו ברכבת כדי להתרכז בחברה, הנרי ג'י דייוויס אנד קומפני.

דייוויס גם חקר את האלגנים, במיוחד את האזור המנוקז על ידי נהר הפוטומק ממזרח ונהר הצ'אט בצד המערבי של קו פרשת המים המזרחי. הוא רכש קרקע עשירה בעצים או בפחם (לעיתים קרובות תמורת $1 לדונם). עד מהרה בנה מנסרות לעיבוד העצים והרחיב את מסילות הברזל הסניפיות למכרות פחם חדשים, וגם השקיע בבנקאות בפיימונטה.

כשהחלה מלחמת האזרחים, אפילו נשיא ה-B&O, ג'ון וורק גארט, הזדהה בתחילה עם המטרה הדרומית. עם זאת, ה-B&O היה מכריע עבור צבאות האיחוד. דייוויס העדיף את האיחוד וגם העריץ את הנשיא החדש, אברהם לינקולן. כאשר פושטי הקונפדרציה תקפו את B&O והרסו מסילות וגשרים, חלק מתפקידו של דייוויס היה להחזיר את השירות ולשמור על תנועת האספקה. רבים במערב וירג'יניה גם העדיפו את האיחוד, נפגשו בשתי אמנות וילינג, ואימצו משאל עם וחוקה למדינה שהובילו בסופו של דבר את וירג'יניה המערבית להפוך למדינה ה-35. בשנת 1865, דייוויס נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית כאחד מנציגי מחוז המפשייר.

חיים אישיים

ב-22 בפברואר 1853, במחוז פרדריק, מרילנד, דייוויס התחתן עם קתרין אן סלומה "קייט" באנץ. להנרי וקתרין היו שמונה ילדים, שלושה מהם מתו בינקותם. אחד מהשלושה הללו אינו מזוהה; שבעת הנותרים היו:

(1) - מרי לואיז "האלי" דייוויס (19 בדצמבר 1853 - 1 במרץ 1933) - היא נישאה לתעשיין והפוליטיקאי סטיבן בנטון אלקינס (26 בספטמבר 1841 - 4 בינואר 1911) ב-14 באפריל 1875 בבולטימור; שמה לאחר הנישואים היה האלי דייוויס אלקינס. האלי דייוויס הייתה אשתו השנייה של סטיבן אלקינס; אשתו הראשונה הייתה שרה סימס "סאלי" ג'ייקובס (1845 – 1872), עימה התחתן ב-1866 וממנה נולדו לו שני ילדים. נישואיו עם האלי דייוויס הולידו חמישה ילדים. אלקינס, רפובליקני, יהפוך לבן חסותו ושותפו העסקי של חמיו וימות 22 שנים לפני אשתו וחמש שנים לפני אביה.
(2) - קייט באנץ דייוויס (1 בדצמבר 1856 - 21 בינואר 1903)
(3) - אנדרסון קורד דייוויס (1859 - דצמבר 1862)
(4) - עדה קייט דייוויס (14 בינואר 1862 - ספטמבר 1863)
(5) - גרייס תומאס דייוויס (19 באוקטובר 1869 - 18 בינואר 1931) (הידועה גם בשם גרייסי דייוויס)
(6) - הנרי גאסאוויי דייוויס הבן (10 במאי 1871 - 24 באפריל 1896) (הידוע גם בשם הארי דייוויס), אבד בים מול חופי האוקיינוס האטלנטי של דרום אפריקה
(7) - ג'ון תומאס דייוויס (31 במרץ 1874 - 27 ביוני 1935)

חיים פוליטיים ומסחריים

בשנת 1865 דייוויס נבחר לחבר בבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית. בשנה שלאחר מכן, הוא הקים את חברת הפחם והרכבות של פוטומק ופימונטה במטרה לספק תחבורה לתחומי כריית הפחם והעץ שלו. לחברה ניתנה הזכות לבנות ציוני רכבת במחוזות מינרל, גרנט, טאקר ורנדולף. הוא הפך לסנאטור מדינתי ב-1869. בשנת 1870, הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית, כיהן בשתי קדנציות, וכהונתו הסתיימה ב-1883.

לאחר כהונתו בסנאט, דייוויס פרש לאלקינס, וירג'יניה המערבית, שם חידש את עסקי הבנקאות ואת כריית הפחם. החברה של דייוויס שלטה כעת 135,000 acre (550 קילומטרים רבועים), העסיקה 1,600 איש משישה עשר לאומים, הפעילה שתי תחנות כוח, והפעילה למעלה מ-1,000 תנורי קוק ו-9 מכרות בטווח של מייל אחד (1.6 ק"מ) מהמשרד המרכזי בקוקטון במחוז טאקר. עד 1892, חברת דייוויס פחם והשותפים, שותפות בין דייוויס לחתנו, הסנאטור סטיבן בנטון אלקינס, הייתה בין חברות הפחם הגדולות בעולם.

דייוויס ייצג את ארצות הברית בוועידות הפאן-אמריקניות של 1889 ו-1901.

מועמד לסגן נשיא

בבחירות 1904, דייוויס הפך למועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא לצד אלטון ב. פארקר. הם הפסידו לצמד הרפובליקני של תאודור רוזוולט וצ'ארלס וו. פיירבנקס בפער גדול. בגיל 80, דייוויס היה ונשאר האדם המבוגר ביותר שהיה מועמד לסגן הנשיא מטעם מפלגה גדולה. הוא נבחר בעיקר בגלל יכולתו לספק כספים נחוצים לקמפיין.

אחרית חייו

דייוויס בשנותיו האחרונות שימש כיו"ר ועדת הרכבות הפאן אמריקאית הקבועה (1901–1916) וכן תרם קרקע לבניית מכללת דייוויס ואלקינס באלקינס, וירג'יניה המערבית. הוא מת בוושינגטון הבירה ב-11 במרץ 1916, בגיל 92. הוא נקבר בבית הקברות מייפלווד באלקינס. פסל רכיבה מברונזה של דייוויס הוקם בשנת 1927, ברחוב שקמה ובשדרת רנדולף באלקינס, עם תאום זהה בפארק דייוויס במרכז העיר צ'ארלסטון, וירג'יניה המערבית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי דייוויס בוויקישיתוף

הנרי דייוויס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הנרי דייוויס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)