אוסטרוב לובלסקי
 סמל אוסטרוב לובלסקי | |
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לובלין |
| ראש העיר | ירוסלב פאבל יוסקו |
| תאריך ייסוד | 1548 |
| שטח | 29.77 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,033 (31 במרץ 2021) |
| קואורדינטות | 51°29′N 22°51′E / 51.483°N 22.850°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.ostrowlubelski.lubelskie.pl/start.htm | |
  | |
אוסטרוב לובלסקי (בפולנית: Ostrów Lubelski) היא עיירה בפרובינציית לובלין בפולין, לשעבר בשטח פולין קטן. שמה של העיירה, "אוסטרוב", נובע ממילה סלאבית שפירושה "אי". העיירה מורכבת מלמעלה מ-1,000 חוות בהן מגוון גידולים חקלאיים.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1548 העניק המלך זיגמונד הראשון, מלך פולין, אישור להקמת היישוב, שהפך לעיירה בחסות מלכותית. לעיירה הוקנתה הזכות לערוך יריד מסחרי ולגבות מיסים על הדרך מלובלין לפרצ'ב. מיקומה של העיירה על צירי מסחר ראשיים בפולין ובדרך לליטא היווה יתרון שסייע להתפתחות המסחר בעיירה.
בשנת 1565 היו בעיירה כ-1,800 תושבים, רובם פולנים. עקב ניהול מושחת, מלחמות בין פולין לאוקראינה ופלישות השוודים, הידרדר מעמדה הכלכלי של העיר במאה ה-17 והעיירה ננטשה מרוב יושביה.
בתחילת המאה ה-20 היו בעיירה כמה אלפי תושבים אך מספרם פחת שוב עקב ההרס שחוותה העיירה במלחמת העולם הראשונה. הגרמנים שלטו בעיירה בשנות המלחמה ולא אפשרו את בנייתה מחדש.
במלחמה הפולנית-סובייטית נהרסה העיירה אך שוקמה לאחר מכן. בשנת 1930 חיו בה כ-4,800 תושבים.
יהודי אוסטרוב לובלסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים התיישבו בעיירה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-17. במחצית השנייה של המאה ה-18 כבר הייתה בעיירה קהילה יהודית עצמאית, ומבין רבניה הראשונים ידועים הרב שמשון זליג בר יוסף יוזפא, בעל החיבור "תשואות חן", והרב אליקום גץ. באמצע המאה ה-19 נבנה בעיירה בית כנסת מאבן.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו רוב היהודים על עיסוקיהם המסורתיים, והתפרנסו בעיקר ממסחר, ומתעשיית ההלבשה והאפייה בעיירה. בשנות העשרים נוסדו בעיירה סניפים של תנועות ציוניות, ובהן החלוץ, השומר הצעיר ובית"ר. כמו כן, פעלו בעיירה סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד, ופעלו בה מספר ספריות עבריות. בשנת 1929 נפטר בפתאומיות רבה של הקהילה, רבי משה ריבק, ומאז נותר ריק כס הרבנות בעיירה. בשנות השלושים נפגעו יהודי העיירה מהחרם הפולני על עסקי יהודים באותה תקופה.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה כ-1,500 יהודים. בשבוע הראשון למלחמה נכבשה העיירה בידי הגרמנים. ביום 17 בספטמבר 1939 תפסו את מקומם חיילי הצבא האדום, אך בסוף החודש הם נסוגו על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, והגרמנים שבו לעיירה. צעירים יהודים רבים נלוו לחיילים הסובייטיים, ופנו מזרחה.
בימים הראשונים לכניסת הגרמנים נשללו מיהודי העיירה זכויותיהם, עסקיהם הוחרמו, והם נתבעו לשלם סכום כופר לגרמנים. בין היתר, נאסר על היהודים בעיירה לבוא במגע עם לא יהודים, הם חויבו לענוד סרט מזהה על זרועם, ונאסר עליהם ללכת על מדרכות, ולהימצא מחוץ לבתיהם אחרי 6 בערב. העונש על העבירות היה מוות. בהוראת השלטונות לעיירה הגיעו יהושים מפירליי הסמוכה.
בשלהי 1939 הוקם בעיירה יודנרט, ומאוחר יותר הועברו יהודי העיירה לגטו. עם גירושם של יהודים מכפרי הסביבה, הגיע מספר תושבי העיירה היהודים במאי 1940 לכ- 3,300 איש. בשנת 1941 הובאו לגטו כ- 500 מגורשים מלוברטוב, ובדצמבר אותה השנה הובאו אליו עוד כ- 500 יהודים מפוזנן. במרץ 1942 הובאו לגטו כ- 200 יהודים מלובלין, ובאפריל ובמאי נוספו עליהם כ- 200 יהודים מצ'כיה ו- 307 יהודים מסלובקיה. מחמת הצפיפות, תנאי התברואה הירודים והרעב, פרצו בגטו מגפות.
באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס ומשטרה גרמנים ועמם שוטרים אוקראינים. היהודים נצטוו להתאסף בכיכר השוק, ושם הופקדה עליהם שמירה כבדה. במקביל נערכו סריקות בבתים, ומי שלא התייצב בכיכר, ובכלל זה חולים וקשישים, נורה במקום. היהודים שנאספו בכיכר הובלו לתחנת הרכבת בעיירה, ושולחו בקרונות בקר למחנות ההשמדה סוביבור ובלז'ץ.
זמן קצר לפני האקציה, נמלטו צעירים יהודים מן הגטו ליערות, והצטרפו ברובם ליחידות פרטיזנים. באביב 1943 התארגנה גם קבוצת פרטיזנים יהודית בפיקודו של יחיאל גרינשפן, יליד העיירה, אשר פעלה בעיקר ביערות פרצ'ב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יזכור לקהילת אוסטרוב לובלסקי, בספריית העיר ניו יורק
- אוסטרוב לובלסקי (Ostrów Lubelski), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אוסטרוב לובלסקי באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "אוסטרוב לובלסקי", באתר השטעטל הווירטואלי
- "אוסטרוב לובלסקי", באתר JewishGen (באנגלית)
- לאורה קרגו, אוסטרוב לובלסקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 691–693), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
