ארט בלייקי
בלייקי בהופעה בהמבורג, גרמניה, 1973 | |
לידה |
11 באוקטובר 1919 פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
16 באוקטובר 1990 (בגיל 71) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
שם לידה | ארט בלייקי |
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1942–1990 (כ־48 שנים) |
עיסוק | מוזיקאי, מוביל הרכבים |
סוגה | ג'אז, הארד בופ, ביבופ |
שפה מועדפת | אנגלית |
כלי נגינה | תופים, כלי הקשה |
חברת תקליטים | בלו נוט |
שיתופי פעולה בולטים | שליחי הג'אז |
פרסים והוקרה |
|
אתר רשמי | |
פרופיל ב-IMDb | |
ארט בלייקי (באנגלית: Art Blakey; 11 באוקטובר 1919 – 16 באוקטובר 1990), הידוע גם בשמו המוסלמי עבדאללה אבן בוהיינא או בכינויו בו, נחשב לאחד המתופפים המשפיעים ביותר בג'אז. במשך יותר משלושים שנה עמד ארט בלייקי בקדמת הבמה של זירת הג'אז. שמו תמיד התקשר להרכב "שליחי הג'אז", שבלייקי הפך לאחד ממנהיגיו בשנת 1954, ולמנהיגו היחיד ב-1958. ארט בלייקי היה הדמות המובילה של סגנון ההארד בופ שהתפתח בשנות ה-50.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת ילדותו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלייקי אומץ למשפחה נוצרית דתית אדוקה. המשפחה דחפה אותו ללימודי דת וללימודי פסנתר, ובשני התחומים הוא נחל הצלחה מרובה כבר בגיל צעיר מאוד. הקריירה שלו כפסנתרן נסתיימה כאשר גנגסטר, שהיה מנהל המועדון בו ניגן, כיוון אקדח לראשו ואמר "אתה רוצה לעבוד כאן, ילד, לך לתופים ושתוק".
בתור מתופף צעיר לקח צ'יק וב את בלייקי תחת חסותו. וב, שהיה מופת לחיקוי עבור מתופפים רבים באותה תקופה, פתח בפני בלייקי אפשרויות רבות. במהלך שנות הארבעים ניגן בלייקי עם הלהקות של מרי לו ויליאמס, פלטשר הנדרסון ובילי אקסטיין. בתקופה זו ניגן בלייקי, שהיה בשנות העשרים של חייו, יחד עם גדולי הבי בופ, מוזיקאים כגון צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי.
שנות הארבעים המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1948 נסע בלייקי לבקר באפריקה. שם הוא הכיר את המקצבים הפוליריתמיים ששינו את האופן בו הוא ניגן. אם עד אותו זמן היה בלייקי מתופף מוצלח, לאחר 1948 הוא הפך למתופף ייחודי. הייתה זו ההשפעה האפריקאית, בשילוב עם הבלוז והבי בופ, שיצרו בסופו של דבר את ההארד בופ, שבלייקי היה אחד מאבותיו.
בביקורו באפריקה התאסלם בלייקי, ושינה את שמו ל"עבדאללה אבן בוהיינא", שם שקוצר בידי חבריו ל"בו".
בסוף שנות הארבעים הוא הקים את להקתו המפורסמת "שליחי הג'אז", שהייתה אז ביג בנד בן 17 נגנים.
שנות החמישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1954 פגש בלייקי את הפסנתרן הוראס סילבר, והשנים הקימו יחדיו חמישייה שהפכה במהרה ל"שליחי הג'אז". בהרכב המקורי היו בשליחים החצוצרן קליפורד בראון, נגן הסקסופון אלט לו דונלדסון והבסיסט קרלי ראסל. תחילת ההרכב הוא באלבום חי שיצרה הלהקה עבור בלו נוט שנקרא "בהופעה חיה בבירדלנד". הלהקה הופיעה במשך רוב שנות החמישים בהרכב זה, עד שבשנת 1958 עזב סילבר את ההרכב, והשאיר את ארט בלייקי כראשם של שליחי הג'אז, תפקיד בו ישא בלייקי שנים רבות.
כמוביל שליחי הג'אז
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלייקי עמד בראש הלהקה האגדית הזו במשך 35 שנים, בהן "גילה" מוזיקאים רבים ששימשו לו כמלווים, ובסופו של דבר לאחר שעזבו את הלהקה, רבים מהם נהיו מובילים בעצמם, ומוזיקאים מהמדרגה הראשונה. סגנונו הייחודי של ארט הוא שקבע את הטון במשך עשרות השנים של הלהקה. התיפוף האינטואיטיבי שלו, עם הדגשים של השתים והארבע, היכולות המרשימות שלו לשנות את נימת נגינתו, לכל נימה של כל סגנון, והמקצבים האפריקאים שלו בהרכב זה, הם שאפיינו את ההארד בופ.
לאחר שעזב סילבר, עוד בשנים המוקדמות של הלהקה, כלל ההרכב את בלייקי, בראון, האנק מובלי (סקסופון טנור) וג'קי מקלין (סקסופון אלט). מאוחר יותר הצטרף גם סקסופוניסט הטנור בני גולסון, וההרכב החל להקליט. ההרכב החל להשתנות ולהתחלף, ולבסוף נגנו סקסופוניסט הטנור ווין שורטר, החצוצרן לי מורגן, הפסנתרן בובי טימונס, הטרומבוניסט קרטיס פולר והבסיסט ג'יימי מריט. הרכב זה של השליחים הוא כנראה ההרכב המפורסם ביותר שלהם, כששורטר ומורגן נחשבים לשתי התגליות הגדולות ביותר של בלייקי, שכן הם הקליטו במספר אלבומים של השליחים, ולאחר מכן יצאו לקריירות מרשימות משל עצמם בתחום ההארד בופ.
בהמשך הדרך הנגנים התחלפו, אך הסגנון נשמר, וההצלחה והכבוד גם כן. בלייקי הוביל את הלהקה לאירופה, לאפריקה ואף ליפן, שם היא הייתה להקת הג'אז האמריקאית הראשונה שהגיעה לסבב הופעות. במשך השנים היו חברים בלהקה מוזיקאים כגון קית' ג'ארט (פסנתר), צ'אק מנג'יון (פלוגלהורן), סידר ולטון (פסנתר), רג'י וורקמן (קונטרבס), סטיב דייוויס (טרומבון) ולאקי תומפסון (סקסופון).
סוף הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד אמצע שנות השישים ניגן בלייקי גם כמלווה, למוזיקאים כגון מיילס דייוויס, גראנט גרין, וקנונבול אדרלי. אך החל בסוף העשור הוא התרכז כמעט אך ורק בעבודתו כמוביל השליחים.
בלייקי נודע מאוד ביכולתו לגלות מוזיקאים צעירים ומוכשרים. הוא אף הוקלט באמרו בתקליט "לילה בבירד לנד": "אני אשאר עם הצעירים. כאשר אלו יזדקנו מדי אני אמצא לי צעירים מהם. זה מחזיק את המוח פעיל." לאחר שהשליחים צלחו את תקופת הפיוז'ן של שנות השישים והשבעים, בה נעשו הקלטות פחות מפורסמות שלהם, הכוללות גם ניסיונות בכלים כגון פסנתר חשמלי, ספגה הלהקה מהלומה קשה. בתחילת שנות השמונים היה זרם חזק של חידוש הג'אז הישן, וכל הרכב שעסק בג'אז שהתפתח לאחר הבי בופ המסורתי נתקל בקשיים כלכליים. אך גם את התקופה הזו צלח ארט בלייקי, והמשיך לגלות לעולם מוזיקאים חדשים. הוא המשיך לנגן ולהופיע ממש עד סוף ימיו.
בלייקי נפטר בעיר ניו יורק, בשנת 1990, מותיר מאחוריו מורשת ענק של מוזיקה ומוזיקאים שעד היום מהווה חוליה חשובה בעמוד השדרה של הג'אז.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס לפיתוח הג'אז, (1970)
- היכל התהילה של פסטיבל הג'אז של ניופורט (1976)
- היכל התהילה של הג'אז של מגזין דאון ביט, בחירת הקוראים (1981)
- תעודת הוקרה, סמית'סוניאן (1982)
- הפרס לזכר לי מורגן, (1982)
- פרס גראמי אלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר, על האלבום ניו יורק סנס, (1984)
- פרס ג'אז טון, (1986)
- דוקטור של כבוד במוזיקה מטעם מכללת ברקלי למוזיקה, (1987)
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס ההומניטרי על שם מרטין לותר קינג, (1991)
- היכל התהילה של גראמי, (2001)
- פרס גראמי על מפעל חיים, (2005)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ארט בלייקי
- ארט בלייקי, סרטונים בערוץ היוטיוב
- ארט בלייקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר AllMovie (באנגלית)
- ארט בלייקי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ארט בלייקי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר ספוטיפיי
- ארט בלייקי, באתר Last.fm (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר AllMusic (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר דיזר
- ארט בלייקי, באתר Discogs (באנגלית)
- בית הספר להארד בופ על שם ארט בלייקי
- ארט בלייקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארט בלייקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)