לדלג לתוכן

המאה ה-19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאות:

המאה ה-18 • המאה ה-19 • המאה ה-20


עשורים:

1790-1799 • 1800-1809 • 1810-1819

שנים:
 • 1799 • 1800 • 1801 • 1802 • 1803 • 
מפת העולם בשנת 1897, האימפריה הבריטית מסומנת באדום
מהפכת יולי 1830

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת הייתה ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

המהפכה התעשייתית הגיעה במקביל להבשלתן של מגמות במדע, שיצרו שינוי משמעותי במשקל שנתנו חוקרים לבדיקה אמפירית של המציאות על חשבון תפיסות מקובלות מימי קדם. התפתחות המחקר המדעי הובילה להתפתחותם של תחומי מחקר שלמים ולפיתוחן של המצאות ותגליות רבות[1]. במאה ה־19 החל לראשונה שימוש בחשמל, וייצור החשמל בגנרטורים ותחנות כוח, ושימוש במנועים, שהובילו לפיתוחים פורצי דרך בכלי תחבורה (ספינת הקיטור, הרכבת, המכונית, האופנוע וספינת האוויר), ומיכון (טרקטור, מכונת התפירה, מקרר ועוד). בנוסף, התגבשה הרפואה המודרנית והתפתחה ההבנה האנושית את הגורמים למחלות[2], פותחו המצאות חשובות בתחום התקשורת (הטלגרף, הטלפון ומכונת הכתיבה) ובסוף המאה גם ראשית הראינוע.

מבחינת היחסים הבין-לאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בין-לאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. בריטניה, בעלת הכלכלה החזקה ביותר במאה זו, נהנתה משיעורי צמיחה חסרי תקדים[3], אולם גם מעצמות נוספות במידה פחותה יותר. במהלך המאה התפשטות האימפריה הרוסית הובילה לתחרות ישירה בין המעצמות על השליטה וההשפעה על אסיה, תחרות שכונתה "המשחק הגדול"[4]. במקביל, גם ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית בולטת[3]. המרוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל. הקולוניאליזם האירופאי הביא גם להתפשטות ערכים אירופאים כמו הנצרות או תפיסות ליברליות[5][6][7].

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה. גם לאורך מאה זו אירעו מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקנית, מלחמת הבורים ועוד. מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

הדומיננטיות המשמעותית של המעצמות האירופאיות גרמה לכך שהתרבות האירופאית השפיעה גם על תחומי אמנות שונים באזורים רבים ברחבי העולם, והאמנות המערבית הפכה למשמעותית יותר מבחינה עולמית. באמנות התפתחו במאה זו האסכולות הנאו-קלאסיציזם, הרומנטיקה, הריאליזם, אימפרסיוניזם ופוסט-אימפרסיוניזם[8]. זרמים ערכיים דוגמת הרומנטיקה, הלאומיות והליברליזם השפיעו על תחומים רבים של אמנות[9]. שינויים חברתיים וטכנולוגיים שינו את תחום המוזיקה ויצרה תעשייה שלמה של מופעי "סלון", והמוזיקה הקלאסית התפתחה עם כלי נגינה דרמטיים יותר, יתר שבירת מוסכמות ויתר נגישות לקהל הציבור הרחב[10]. אל המזרח הרחוק והמזרח התיכון חדרו האופרות שהפכו לפופולריות[6][11]. בספרות התפתחו מגוון סוגות במאה זו, ביניהן רומנים מקומיים ושירה במשלב דיבורי, כאשר חלק מהסוגות המשמעותיות יותר התפתחו בעיקר בבריטניה[9]. עלייה בשיעור האוריינות באוכלוסייה הובילה לנגישותו של הציבור הרחב לספרים באופן חסר תקדים[9]. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי[12]. שינויים חברתיים גרמו בסוף המאה להיווצרותו הראשונית של ספורט מאורגן[13], ושל פנאי ספורטיבי קהילתי שהתרגם בין היתר להקמתם של פארקים עירוניים[14].

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

אירועים עולמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה התעשייתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המהפכה התעשייתית

המהפכה התעשייתית ששורשיה עוד במאה ה־18, היא שם המקובל לשורה של שינויים טכנולוגיים, כלכליים, אקולוגיים, וחברתיים שמתחילים באנגליה, ממשיכים למדינות נוספות באירופה ולארצות הברית, ובמידה מסוימת מחלחלות גם למקומות נוספים. נקודות ציון מרכזיות ביותר במהפכה התעשייתית התרחשו במהלך המאה ה־19.

המהפכה החדירה שכלולים ומיכון בייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור חלק ניכר מן האוכלוסייה, גידול ניכר במספר התושבים והעלאת רמת חייהם ותוחלת חייהם של אוכלוסיות רבות.

המהפכה התעשייתית היא הגורם המרכזי לשינוי מסיבי בשיטות התחבורה והייצור, עקב התפתחות מנוע הקיטור במאה ה־18 שאיפשרה לאורך המאה המצאות דוגמת הרכבות, הרכב הפרטי, אוניית הקיטור, פס הייצור, הייצור ההמוני והולדת תרבות הצריכה. בנוסף השפיעה המהפכה התעשייתית על תחומי תעשייה רבים כמו אריגה והפקת כותנה, עקב ההתפתחות של תהליכי מיכון שהחלו בסופה.

המהפכה התעשייתית התאפיינה במיכון בעזרת מקור אנרגיה חיצוני – שריפת דלקי מאובנים שהמרכזי בהם הוא פחם. אותם דלקים הניעו מנועי בעירה חיצונית שהמרכזי בהם היה מנוע הקיטור. הדבר איפשר לראשונה בהיסטוריה לנצל אנרגיה שמקורה אינו במזון, בשרירים או בבעל חיים אחר (ניצול ישיר של ATP).

הגל הראשון של הדמוקרטיזציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית המאה ה־19, בקרב מרבית המעצמות העולמיות, הזכות לבחור ולהיבחר לא הוענקה לכלל האוכלוסייה אלא לקבוצות קטנות ביותר של בעלי רכוש או בעלי השכלה, אך לקראת סופה של המאה ה־19 הלך וגדל מספר הרשאים לבחור.

זכות הבחירה הייתה אבן יסוד בהתנהלותה של ארצות הברית עוד מהקמתה ב-1776, אם כי בזמן זה, היא ניתנה למספר קטן יחסית של גברים לבנים. בשנת 1828 תחת שלטון אנדרו ג'קסון הורחבה זכות הבחירה לכלל הגברים החופשיים, מהלך שיצר עניין באירופה[15][16]. בשנת 1870, לאחר שחרור העבדים בעקבות מלחמת האזרחים, נאסרה אפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי. אך בפועל, נקטו מדינות הדרום פעולות שונות, שהגבילו את הצבעתם של שחורים.

הממלכה המאוחדת החלה להרחיב ולהגדיל את זכות הבחירה לגברים על ידי החוקים שחוקקה בשנים 1832 ו־1884. בשנת 1871 העניקה צרפת זכות בחירה לכל הגברים. הענקת זכות הבחירה לקבוצות נוספות מלבד בעלי ההשכלה והרכוש נוספה בהדרגתיות לעוד מדינות – בעיקר באירופה – ביניהן בלגיה, שווייץ, ספרד, הולנד, ואוסטריה.

עקרון חופש הביטוי יצר דמוקרטיזה של אמצעי התקשורת. זאת, לצד עלייה באוריינות ההמון. הדבר הוביל להפצה והנגשה של עיתונים זולים. זו, הגבירה בתורה את השפעת דעת הקהל על הפוליטיקה המקומית, ויצרו דרישה לרפורמות פנים, שהובילו להאצה של תהליך הדמוקרטיזציה[17].

יישום רעיון זכות הבחירה לנשים נמצא עדיין בחיתוליו במאה זו. מדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית הכירה במהלך המאה ה־18 בזכות הבחירה של הנשים בעלות הרכוש (כלומר, שאינן נשואות). אך החוקה של 1807 שללה את זכות בחירה, בין היתר, מנשים, שחורים וזרים. בהמשך המאה מספר מושבות קולוניאליות הכירו בזכות הבחירה לנשים, כאשר המושבה בפיטקרן עשתה זאת בשנת 1838 מספר עשורים לפני שמצטרפות אליה מושבות נוספות. לזמן קצר הכריזה קולוניית פרנקסוויל (אנ') שבאוקיינוס השקט עצמאות, והפכה למדינה היחידה בעולם שהכירה בזכות הצבעה חופשית ללא הבדלי מין או גזע[18].

הסכמים ומשברים בין-יבשתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות חברתיות ופוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לאומיות

הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, התפתח במאה ה־19 באירופה בהשראת הוגים כיוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה. הוא מתבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה תגובה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השוויון האוניברסליים של המהפכה הצרפתית, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת.

הרעיונות הלאומיים והלאומניים. חזרה ובאה לידי ביטוי במאורעות שונים באירופה, דוגמת מלחמת העצמאות היוונית, אביב העמים ואיחוד איטליה.

במידה מסוימת באה לידי ביטוי הלאומיות גם במאבקיהן של מדינות אמריקה הלטינית להשתחרר מהאימפריה הספרדית והפורטוגזית ששלטו במרבית השטח בתחילת המאה[19].

ועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897) מבשרים על הולדת הציונות

רעיון הלאומיות השפיע גם על יהודי אירופה, כאשר בשיח הפנים יהודי ניתנה תשומת לב רבה להגדרת הזהות היהודית כזהות לאומית, שאינה בהכרח מתבססת על הדת. התנועה הציונית, ששאפה להקים בית לאומי ליהודים במסגרת מדינת לאום, החלה להתפתח בוועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897). זאת, לצד התפתחותן של תנועות אוטונומיסטיות, כגון הבונד, ששאפו לקבל ממדינות מושבם של היהודים הכרה מדינית ותרבותית בקהילה יהודית המקיימת שלטון עצמי.

ביטול העבדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התנועה לביטול העבדות

מפלגות הפועלים וקומוניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות בין־יבשתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה צבאית, מאה זו התנהלה בסימן דומיננטיות ברורה לאימפריות האירופאיות, שהיו הראשונות (נוסף על ארצות הברית) לחוות בהדרגה את המהפכה התעשייתית. מדינות שהפכו מתועשות זכו לדומיננטיות משמעותית על פני אלו שנותרו עם טכנולוגיות קדומות יותר. לאחר המלחמות הנפוליאוניות בתחילת המאה התבססה האימפריה הבריטית ככוח העולמי הדומיננטי והשתלטה על שטחים רבים ברחבי העולם. כוחות משמעותיים מין המאות הקודמות כמו האימפריה העות'מאנית ושושלת צ'ינג, שהיו בעלות הגמוניה אזורית, איבדו אותן כעת למעצמות האירופאיות שזכו לאחיזה גם במזרח התיכון וגם במזרח הרחוק. עם זאת, אמריקה הלטינית התאפיינה במגמה הפוכה עם סדרה של מלחמות עצמאות שהצליחו להעביר את היבשת הדרומית מידיהן של האימפריות הנחלשות מספרד ופורטוגל לידיהן של מדינות לאום עצמאיות[24].

קולוניאליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולוניאליזם האירופי באסיה ובאפריקה צובר תאוצה במאה ה־19, ולעומת זאת, באמריקה מתחולל גל של דה-קולוניזציה ועצמאות. התפתחות הקולוניאליזם האירופאי הביאה גם להתפשטותם של ערכים אירופים שונים, החל בפעילותם של מיסיונרים נוצרים שהגבירו את תפוצת הנצרות בעולם, ועד להגעתן של תפיסות ליברליות שהשפיעו על תרבויות רבות בעולם[5][6][7].

בדרום אפריקה מרבית המאה היא חלק מתקופה מלחמות הקוסה, בה נאבקו בני הקוסה מהמקומיים במתיישבים ההולנדים ובהמשך בקולוניה הבריטית[25].

נקודות ציון בהתפשטות המושבות האירופאיות:

האחיזה הבריטית במזרח הרחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקריקטורה צרפתית מפורסמת זו, נראית חלוקתה של סין בין בריטניה, גרמניה, רוסיה, צרפת ויפן (1898)

לצד המושבות הקולוניאליות, האימפריה הבריטית תרגמה את העוצמה הצבאית והכלכלית שצברה כך שתתחזק השפעתה על המדינות המקומיות. האימפריה ביססה השפעה זו גם במספר מלחמות:

עליית ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית הצעירה נאבקה לאורך המאה על חיזוק מעמדה הבין-לאומי וחיזוק הריבונות שלה על שטחי המדינות באמריקה הצפונית. כחלק מתהליך זה ניהלו האמריקאים לאורך המאה קרבות מתמשכים נגד העמים הילידים, מאבק המכונה "מלחמות האינדיאנים"[28]. במקביל ניהלה ארצות הברית בעשורים הראשונים של המאה מספר מלחמות בין-לאומיות שנועדו לבסס את מעמדה העולה בזירה הבין-לאומית. בין הבולטות של מלחמות אלו:

התפשטות האימפריה הרוסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הרוסית, שהייתה אחת מהאימפריות רחבות הידיים כבר בתחילת המאה, עם שטחים אדירים בצפון אסיה, התרחבה והשתלטה על שטחים נוספים במזרח אירופה, בקווקז, במרכז אסיה ובמזרח הרחוק[30].

עת התגברות השפעתה של רוסיה על שטחים שקרובים להודו הבריטית, החלו הבריטים לחשוש מפניהם ולהפעיל את השפעתם האזורית לבלום את אחיזתה של רוסיה בשטחים נוספים במזרח הרחוק. תגובת הבריטים עוררה בתורה את חששם של הרוסים מפני הבריטים והחלה תקופה בה שתי המעצמות התחרו זו בזו על השליטה במרכז אסיה, תקופה המכונה "המשחק הגדול", שנמשכה בעיקר בשני השלישים האחרונים של המאה[31].

היחלשות האימפריה העות'מאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה שלטו העות'מאנים על שטח משמעותי מצפון אפריקה דרך מסופוטמיה ועד דרום מזרח אירופה, כולל רובו של חבל הבלקן[30]. במקביל לעלייתן של מעצמות בין-לאומיות אחרות מאירופה, נחלשה בהדרגה במהלך המאה הדומיננטיות העות'מאנית. עד סוף המאה מאבדת האימפריה שטחים בלחץ האימפריות האירופאיות, שמאלצות אותה לוותר על טריטוריות אירופאיות רבות לטובת מדינות עצמאיות[32][33], וכן משתלטות על חלקים משמעותיים מצפון אפריקה[34].

נקודות ציון בתהליך זה:

השפעות המהפכה התעשייתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה התעשייתית משפיעה באופן דרמטי על הכלכלה כולה, בתחילה באנגליה, ובהמשך המאה במדינות נוספות.

השווקים של המדינות שעוברות תיעוש עוברים בהדרגה תהליך של שינוי והתאמה למציאות החדשה: מכלכלה המבוססת על ייצור חקלאי לצריכה פנימית, לכלכלה המבוססת על ייצור זעיר וסחר בין-לאומי. באנגליה, בה מתחילה המהפכה, עוברים האיכרים בעלי המשקים קטנים לעבודה בתעשייה זעירה, במיוחד בתחומים הקשורים לתעשיית הטקסטיל כמו אריגה וטווייה.

על פי ההערכות המקובלות לצמיחה ותמ"ג לנפש בהיסטוריה (בקיזוז שינויים בשווי המטבעות), המאה ה־19 היא נקודת מפנה בולטת בשיעור הצמיחה העולמית. לאחר מאות שנים של יציבות יחסית במדדי הצמיחה והתמ"ג לנפש, החל משנות ה־20 וה־30 של המאה מתחילה עליה חריגה ומתונה, שמתגברת במחצית השנייה של המאה. בשנים אלו בלטה בריטניה במידת הצמיחה שלה והייתה בעלת הכלכלה החזקה בעולם, והמטבע שלה, הלירה שטרלינג, הפך למטבע הדומיננטי בעולם[36].

בזכות הצמיחה, השיעור העולמי של העוני המוחלט (שמוגדר כהשתכרות של פחות מ־2 דולר ביום במונחים ריאלים, כלומר בשכלול כוח קנייה בקיזוז אינפלציה) ירד לאורך המאה, על פי ההערכות המקובלות, מסביבות 85% מהאוכלוסייה העולמית, לסביבות 70%[3].

השקעה חוזרת של ההון
[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעה נוספת שצוברת תאוצה לאורך המאה היא השקעה חוזרת של הון. בזכות העיסוק בגידול ובייצור לצורכי סחר, נהנים חקלאים מגדלי צאן ותעשיינים זעירים מרווחים גדולים יותר על עמלם, בהשוואה למצב לפני כן. רבים מהם מבכרים להשקיע את הכסף שנותר בידיהם לא רק בשיפור רמת חייהם, אלא גם בשיפור התיעוש והגידול החקלאי, שמביא בהדרגה לגידול בפריון הקרקע פר עובד.

ההון המושקע יוצר ביקוש לשורה של פיתוחים טכנולוגיים בתחום החקלאי. אלו, מצידם, מאפשרים לחקלאים תנובה גדולה עוד יותר מהקרקע ומגידול הצאן, ובזכות ההיצע הגדל דוחפים לייעול ושיפור גם בתעשייה הזעירה. בהדרגה, מובילה התפתחות זו לתהליך של שיפור מתמיד, המבוסס על השקעת הון חוזרת וייעול הייצור.

התייעלות הכלכלה העולמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות היקף הסחר הבין-לאומי הביאה לפיתוח מנגנונים יעילים יותר לסוג זה של סחר, שבתורם הגבירו חזרה את היקף הסחר. במאה זו נכנס להילוך גבוה שימוש בשטרות חוב שהונפקו על ידי בנקים מקומיים והקלו על ביצוע קנייה בהיקף גדול יותר של סחורות בין מדינות. בנוסף, החלו בתקופה זו סוחרים להחליף בהדרגה את השימוש במטבעות מתכתיים באמצעי תשלום מבוססי נייר. בתחילת המאה ה־19 היקף השימוש בתשלום המבוסס נייר הוערך ביותר משליש[37].

שוק הסחורות העולמיים עבר מספר שינויים לאורך המאה. ייצוא העבדים מאפריקה שהיה דומיננטי במאה הקודמת נפסק בהדרגה בעקבות פעולות התנועה לביטול העבדות. את מקומם של העבדים בתור הייצוא החשוב ביותר מאפריקה תפס בתחילת המאה השנהב, אולם שוק השנהב קרס בשנות ה־80 של המאה כאשר אוכלוסיית הפילים של מרכז אפריקה כמעט הושמדה[38].

הערכה לפי מדיסון של תמ"ג לנפש במדינות שונות בשנים 15001950

מתחילת המאה ועד סופה התמ"ג של המעצמות שעברו תיעוש יותר מהכפיל אותו, ובמספר מדינות כמעט ושילש את עצמו. ההישג היה בולט במיוחד נוכח מדינות שנחשבו למפותחות יחסית טרם המהפכה התעשייתית, דוגמת הודו וסין, ולא עברו תיעוש, ונותרו ברמת תמ"ג דומה יחסית לאורך המאה. מצב זה יצר במהלך המאה פער כלכלי דרמטי בין המעצמות המתועשות לכל שאר המדינות. יפן הייתה דוגמה נדירה למדינה שהייתה עם כלכלה מסוגרת וחקלאית, ובעשורים האחרונים של המאה אימצה כמה ממאפייני הכלכלות המערביות והצליחה ליצור כלכלה עם צמיחה מהירה ותעשייה חזקה[39].

התפתחות הקפיטליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת הרווחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורים מסוימים בצפון אירופה המשיכו מגמות מסוף המאה ה-18, בהן, בהשפעות קאלוויניסטיות, השתלבותן של נשים בשוק העבודה גורמת לעלייה ברמת החיים שבתורה מאפשרת מימון של מסגרת לחינוך ילדים בשעות העבודה, שמגבירה בחזרה את אפשרותן של נשים להשתלב בשוק העבודה. אלמנטים דומים מאמצות באיטיות במחצית השנייה של המאה גם חלק ממדינות מערב אירופה, כאשר הראשונה לנסות ליישם רעיונות דומים בקנה מידה גדול היא גרמניה של ביסמרק. אלו הם שורשי מדינת הרווחה[41]. במקביל, במחצית השנייה של המאה, מספר מדינות במערב מחוקקות חוקים פורצי הדרך המעגנים זכויות עובדים, וקובעים, למשל, תקרת שעות עבודה לנשים וילדים מתחת לגיל 12[42]. תחום ארגוני העובדים מתפתח אף הוא במערב, ולקראת סוף המאה מתפשט אל אזורים נוספים, דוגמת אמריקה הלטינית[43].

נקודות ציון נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1801: הבורסה בלונדון – הקמת הבורסה המוסדרת הראשונה בעולם, ותחילתה של הבורסה המודרנית[44].
  • 1808–1825: עצמאות אמריקה הלטינית – גל הלאומיות ביבשת אמריקה סיים שלוש מאות שנה של ניצול כלכלי אירופי של המקומיים לכריית משאבי טבע. המדינות העצמאיות החדשות מחליפות את המערכת הכלכלית הישנה במודלים של מיכון ותעסוקה בשכר[45]. עם זאת המדינות הצעירות עדיין מתבססות במידה רבה על משאבי הטבע שלהן, והעצמאות לא שמה קץ למוסדות הקולוניאליים, לפרקטיקות המשפטיות ולתנאי העבודה[45].
  • 1821: תקן הזהב – מופעל לראשונה בבריטניה, אולם במרבית המאה ישנו שילוב בעולם בקביעת תקן לסחר בזהב ובכסף במקביל. החל משנות ה־70 של המאה, בעקבות גילוי מצבורי זהב רבים, מאמצות מדינות רבות את תקן הזהב בתור התקן היחיד[46].
  • 1869: תעלת סואץ – המחברת בין מפרץ סואץ לים התיכון, ומאפשרת קיצור דרך ימי בין אירופה למגוון אזורים באסיה ואפריקה. אמנת קושטא בשנת 1888 מסדירה בין כל המעצמות האזוריות מעבר חופשי בנתיב המים של תעלת סואץ בעיתות שלום ומלחמה. האמנה קובעת הלכה למעשה את מעמדה של תעלת סואץ כנתיב מים בין-לאומי, אשר זכות המעבר החופשי בו צריכה להינתן לכל, ללא הבדל בהשתייכות לאומית של הספינה או מטענה.

סכסוכים פנימיים ותמורות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסטורציה לעומת ליברליזם ולאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך המאה מצויה אירופה בין שני כוחות שמתחרים ביניהם. האחד, השפעות שבסיסן במהפכה הצרפתית של סוף המאה ה־18, שמעוררת בקבוצות שונות במדינות אירופה השראה לקרוא ללאומיות מחד ולליברליזם מאידך. השני, החתירה לרסטורציה, היא השבת הכוח אל המלך, שמנהיגות המעצמות הבולטות של אירופה, שמנצחות את צרפת הנפולאונית בשנת 1815, ומנסות לוודא שמהפכה דומה לא תתרחש גם בשטחן[17].

למרות הניסיונות והמאמצים לחזק את הרסטואציה ולשמור על סטטוס קוו פוליטי, לאורך המאה עוברת אירופה מהפכה פוליטית-דיפלומטית, כאשר במדינות החשובות ביבשת עובר הכוח בהדרגה ממלכים לפרלמנטים, וזכות הבחירה גדלה אט-אט במדינות השונות[17].

נקודות ציון בתהליך זה:

  • 1796–1815: המלחמות הנפוליאוניות – מספר מאבקים בין צרפת לבין מספר קואליציות אנטי-צרפתיות משתנות, המסתיימות בקונגרס וינה שמגדיר מחדש את מאזן הכוחות באירופה.
  • 1815 ואילך: הקונצרט של אירופה – כינוי לתקופה בה מעצמות אירופה יוצרות "מאזן עוצמה" בניסיון להבטיח רסטורציה. המעצמות מנסות לקבל בהסכמה משותפת את ההחלטות החשובות ביותר לגורל אירופה.
  • 1848–1849: אביב העמים – מהפכות של תנועות רפובליקאיות לאומיות כנגד המונרכיות של אירופה. המהפכות היו בעיקרן בעלות מטרה לאומית מדינית, אך בחלקן נשאו אופי של מהפכה חברתית בעלת אופי ליברלי. רוב ניסיונות המהפכה דוכאו תוך מספר חודשים, אך המאבק העממי הנרחב שידל את המלכים לקבל על עצמם עקרונות של חירות ושוויון כדי לרצות את התושבים, והמהפכות האיצו באופן זה תהליכי לאומיות וליברליזציה באירופה[47].
  • 1856: חוזה פריז – לאחר הפסדה של רוסיה במלחמת קרים, החוזה מעדכן את יחסי הכוחות באירופה לטובתן של המנצחות במלחמה, ומסדיר בין מעצמות אירופה כלים לקביעת מדיניות בנושאים בין-לאומיים[17].

נקודות ציון נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאומיות באמריקה הלטינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 18611865 מתרחשת מלחמת האזרחים האמריקנית

בתחילת המאה אין מדינות עצמאיות מקומיות במרכז ודרום היבשת, כאשר כל השטח נשלט על ידי אימפריות קולוניאליסטיות. בזו אחר זו, במשך רבע מאה (1804–1825), מכריזות מדינות אמריקה הלטינית על עצמאותן מהאימפריה הספרדית והפורטוגזית: האיטי (1804 – בהמשך מתפצלת ממנה גם הרפובליקה הדומיניקנית), קולומביה (1810 – בהמשך המאה מתפצלות ממנה אקוודור וונצואלה), מקסיקו (1810), צ'ילה (1810), פרגוואי (1811), ארגנטינה (1816), פרו (1821), ברזיל (1822), הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה (1823 – בהמשך מתפצלת לגואטמלה, אל סלוודור, הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה), בוליביה (1825), אורוגוואי (1825). במחצית הראשונה של המאה התאפיינו המדינות הצעירות בחוסר יציבות פוליטי ניכר. בהדרגה החליפו את נציגי השלטון הספרדים קבוצות אליטה מקומיות שהתגבשו בהכללה לשני מחנות, ליברליים ושמרנים. מאבקים מזוינים בין מוקדי הכוח השונים היו נפוצים בשנים אלו, ובכמה מהמדינות אף הובילו למספר עשורים בהם התקשתה המדינה לתפקד[48].

התרחבות ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך המאה מתרחבת ארצות הברית מ־16 מדינות ל־45, כאשר מצטרפות אליה בהדרגה המדינות אוהיו (1803), לואיזיאנה (1812), אינדיאנה (1816), מיסיסיפי (1817), אילינוי (1818), אלבמה (1819), מיין (1820), מיזורי (1821), ארקנסו (1836), מישיגן (1837), טקסס (1845), פלורידה (1845), איווה (1846), ויסקונסין (1848), קליפורניה (1850), מינסוטה (1858), אורגון (1859), קנזס (1861), וירג'יניה המערבית (1863), נבדה (1864), נברסקה (1867), קולורדו (1876), דקוטה הדרומית (1889), דקוטה הצפונית (1889), וושינגטון (1889), מונטנה (1889), איידהו (1890), ויומינג (1890) ויוטה (1896).

נקודות ציון נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח התיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח התיכון הושפע לאורך המאה ממגמות עולמיות ומערביות[51] שהובילו לרפורמות מודרניות נרחבות במרחבים שונים דוגמת מערכות החינוך ובתי המשפט. הרפורמות נתקלו בהתנגדות מצד האליטות הוותיקות, אולם לאורך המאה התקדמו בהדרגה, ושיאן בתקופת רפורמות הטנזימאט[52][53][54]. החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19 חדירת רעיון הלאומיות צבר גם הוא תאוצה בשלוש חזיתות עיקריות – לאומיות טורקית, לאומיות ערבית ולאומיות מצרית[55] (ובמידה מסוימת גם הלאומיות הארמנית[53]). במקרים רבים ההגדרות סביב קבוצות זהות אלו נותרו במחלוקת רבה, אולם חרף זאת החלו להחליף את הזהויות הישנות שהיו מבוססות בעיקר על דת האסלאם[55].

דעיכתה של האימפריה העות'מאנית מגדולתה הגדילה את העצמאות של חלק מהטריטוריות ובראשן ח'דווית מצרים שזכתה לאוטונומיה רבה[53]. לאורך המאה אף הפכה מצרים למרכז הדפוס והספרות של המזרח התיכון, והדפוס צבר תאוצה באזור לאחר כ־400 שנים של התנגדות שלטונית ותרבותית לתופעה[56].

המזרח הרחוק ואוקיאניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה שמדרום לסהרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר העבדים ביבשת שהתפתח במאות השנים הקודמות השפיע מהותית על החברה באפריקה. במספר אזורים באפריקה הפך נפוץ שנשים שבויות עובדות בשדות ומכלכלות גברים לוחמים. באזורים שונים התערערו המבנים החברתיים המסורתיים. לקראת סוף המאה ניסו הבריטים למנוע את סחר העבדים, ואמנם בסופו של דבר פסק ייצוא העבדים מהיבשת, אולם מגמה זו בתורה הגבירה את השימוש בעבדים שימוש מקומי בלב יבשת אפריקה[38].

עליית סוקוטו וזולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה עלו ביבשת שני כוחות מקומיים משמעותיים.

במערב היבשת, נוצרה בשנת 1809 קונפדרציה של עמים מערב-אפריקאים תחת הנהגת ח'ליפות סוקוטו. האיחוד הפך את הקונפדרציה לגורם מסחרי חשוב ביבשת, ולכוח הדומיננטי במערב אפריקה[60]. הצלחת מלחמת פולאני שהובילה להקמת האיחוד, הכניסה מספר אזורים ביבשת לתקופה של מלחמות ג'יהאד איסלאמיות המנסות לחקות את ההצלחה[61].

בדרום היבשת, כבר בתחילת המאה המעצמה המקומית זולו הייתה גורם משמעותי באזור. בשנת 1817 ירש אותה ראש השבט שאקה ואיחד תחתיו שבטים מקומיים רבים בדרום היבשת והפך למעצמה החשובה באזור. היריבות המרכזית של הזולו הייתה בני הסווזי, אולם שאקה הביס אותם בשנות ה־20. תבוסתם של הסווזי גרמה לרבים מהם לברוח צפונה, שם היו מעורבים בהקמת שורת ממלכות חדשות מקומיות.[62].

המרוץ לאפריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המרוץ לאפריקה

שמונת העשורים הראשונים של המאה המשיכו את המגמה מהמאות הקודמות, של התפתחות איטית של מאחזים קולוניאליים של מדינות אירופה לחופי היבשת. בשני העשורים האחרונים החלה תקופה המכונה "המרוץ לאפריקה", ובה השתלטו מעצמות אירופה על יותר ויותר שטחים ביבשת, כך שעד סוף המאה שלטו המעצמות – במיוחד בריטניה, צרפת, גרמניה ופורטוגל – על מרבית השטח מחוץ למדבר סהרה[34][63].

מדע וטכנולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוי תפיסה באוניברסיטאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה־19 צברה תאוצה מגמה מן המאה הקודמת, ובה איבדה הדת בהדרגה את מקומה ככוח הדומיננטי בהשפעה על הלך הכוח של האוניברסיטאות, ואת מקומה תפסו רעיונות חדשניים של השכלה ומחקר אמפירי. מגמות אלה מזוהות במיוחד עם אוניברסיטת ברלין, שנוסדת בשנת 1809, ובה הניסויים במעבדות החליפו את ההשערות הפילוסופיות; תורות תאולוגיות, עקרונות פילוסופיים ודעות רווחות מימי קדם החלו נבדקות בקפדנות ובאובייקטיביות; סטנדרטים חלוציים של חופש אקדמי החלו להפוך לעקרונות מנחים. המודל הגרמני של האוניברסיטה כמכלול של בתי ספר לתארים מתקדמים, המבצעים מחקר מתקדם וניסויים אמפיריים, היה בעל השפעה עולמית ועיצב את דמותה של האוניברסיטה המודרנית[1].

השינוי התפיסתי הרחב של האוניברסיטאות שינה מהותית את תוכני הלימוד. מדעים כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה והנדסה החליפו רעיונות פילוסופיים ותאולוגים בתוכנית הלימודים[1].

במשך המאה הקימו האימפריה הבריטית והצרפתית אוניברסיטאות בקולוניות שלהן באסיה ובאפריקה, וגם ביפן, סין ורוסיה התפתחו אוניברסיטאות בעקבות לחצים למודרניזציה[64].

תגליות והמצאות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה זו למדו מדינות המערב לרתום בהדרגה את האנרגיה החשמלית לשימושים מעשיים שונים. הצלחה זו אפשרה המצאתם של פיתוחים רבים נוספים במגוון תחומים.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה־19 המהנדס הגרמני קרל בנץ הציג את המכונית הראשונה שיוצרה בסדרה זולה להמונים

תרבות פופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחזקותן הפוליטית והכלכלית של המעצמות האירופאיות, והתפשטות הקולוניאליזם האירופאי, הביאו איתם לאורך המאה גם השפעה רבה על תרבותם של אזורים רבים ברחבי העולם. מאפיינים של השפעות אלו ניכרו במגוון תחומי התרבות והאמנות וניכרו בין היתר באדריכלות, במוזיקה, בספרות ובציורים המקובלים. חלק מהאזורים קיבלו אימצו השפעות אלו בקלות יחסית ובאחרים רווחה גישה שמרנית יותר שבאה לידי ביטוי בניסיון לשמור על הבידול התרבותי והאומנותי.

התפתחות האמנות המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה התפתחו מספר זרמים שפעלו זה מול זה במקביל והתפתחו זה מזה[8]:

זרמי אמנות באזורים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המזרח הרחוק – בסין לאורך מרבית המאה נחשבו כאמנות גבוהה יצירות ציור בנייר או במשי על אלמנטים מסורתיים דוגמת מגילות תלויות או מתגלגלות, מניפות ועוד. לקראת סוף המאה חדרו יותר ויותר השפעות מערביות לאמנות הסינית וגרמו לפיצול של שני זרמי ציור מרכזיים – ציור לאומי (Guohua) וציור בסגנון מערבי (Yanghua)[85]. בסוף המאה החלה בסין אסכולת בית ספר שאנגחאי (אנ'), ששילבה השפעות של מספר זרמים יחד[6]. בהודו ובאזורים נוספים בדרום אסיה שהיו בשליטה והשפעה בריטית בחלק מהמאה – חדרו השפעות מערביות במהירות, והמצאות מערביות דוגמת צילום עשו את דרכן לאזור זה והשפיעו על האמנות המקומית[7].

התפתחות במוזיקה ובאמנות הבמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העולם המערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים החברתיים, הכלכליים והטכנולוגיים הדרמטיים שהתחוללו במערב לאורך המאה, השפיעו רבות על תחום המוזיקה. עד למאות הקודמות מוזיקאים היו בדרך כלל נגנים או מלחינים מטעם חצר או מטעם הכנסייה, והמוזיקה נוצרה עבור גורמים אלו. עליית מעמד הביניים במאה ה־19 גרמה לקהל רחב יותר לרצות גישה למופעי מוזיקה ולחינוך למוזיקה. תופעה זו גרמה מצד אחד לצמיחתה של תרבות מופעי-סלון באירועים והגדלת הזדמנויות כלכליות של מוזיקאים, ומצד שני הגדילה את מעמדם של "כוכבים" עולים בתחום המוזיקה הקלאסית, גם בקרב מלחינים וגם בקרב נגנים, כאשר הדוגמאות המפורסמות ביותר ל"כוכבים" הראשונים היו הכנר ניקולו פאגאניני והפסנתרן פרנץ ליסט. עלייתם של נגנים וירטואוזים ופופולרים גרמה להתפתחותם של כלי נגינה חדשים שמתאימים לנגינה וירטואוזית או רמה יותר, וטכנולוגיות חדשות אפשרו פיתוחם, למשל, של כלי קשת ופסנתרים גדולים יותר שנשמעים למרחוק. כאשר גדלו הביקוש והחשיפה, הדבר עודד מלחינים לנסות ולהרחיב את הרף המקובל, וכך קמו תזמורות גדולות יותר, ואותגרו מוסכמות רבות שהיו נהוגות במשך שנים רבות[10].

בשנים 1815–1910 בלטה התקופה הרומנטית במוזיקה הקלאסית – התקופה מתאפיינת במלחינים ששואפים לפרוץ את כבלי המוסכמות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית, ובשאיפה להגמיש את המבנה האחיד של היצירה לטובת הרגש.

השפעתה של המוזיקה המערבית ניכרה באזורים נרחבים גם מחוץ לאירופה, וגרמה להתפתחותם של זרמי ביניים שונים[86].

המזרח הרחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרת בייג'ינג (אנ'), סוגת האופרה שנותרה הפופולרית ביותר בסין גם אל תוך המאה ה־21, התגבשה וקיבלה את צורה הנוכחית באמצע המאה ה־19[6].

המזרח התיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים של בידול יחסי באמנויות אלו, במאה זו חדרו למדינות המוסלמיות סוגות הדרמה והאופרה ששגשגו באירופה[11]. בעקבות פתיחות וסובלנות יחסית באזור מצרים, הפכה בהדרגה מצרים לבירה התרבותית של ארצות הערב במחצית השנייה של המאה, בנוגע לאמנויות הבמה ותחומים נוספים[87].

תהליכי התיעוש והעיור שהחלו בבריטניה הוויקטוריאנית והתפשטו למדינות רבות נוספות במחצית השנייה של המאה הביאו איתם שינויים חברתיים שהשפיעו גם על תחום הפנאי. בעיירות תעשייה ובערים נוצרה בהדרגה שכבה של אנשי מעמד הפועלים שרבים מהם סיימו לעבוד בשבת בשעה מוקדמת, ואלו חיפשו אחר צורות חדשות של פנאי קולקטיבי. אל משבצת פנאי זו נכנס בהדרגה ראשיתו של הספורט הממוסד, ובראשו הכדורגל[13].

עלייה בשיעור האוריינות בתקופה זו במקביל לעלייה בתפוצת הרכבות, אפשרו בפועל לכמות הולכת וגדלה של אנשים לעקוב בעיתונים אחר תוצאות ספורט ולהגיע בפועל למשחקי ספורט מרכזיים או מקומיים. בשני העשורים האחרונים של המאה זינקה הפופולריות של משחק הכדורגל, ואלפי צופים פקדו כל משחק ממוצע[13].

אדריכלות מערבית הפכה משמעותית בתרבות העולמית, והשפיעה על אזורים נוספים מחוץ לאירופה. בארצות האסלאם סייעו מומחים אירופים להתאים לתרבות המקומית את החידושים האירופים[12].

זרמים בולטים באדריכלות המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות ציון נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסונות ואיכות סביבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • במחצית המאה מגפת דבר שהכתה באירופה ואמריקה במאות שלפניה הגיעה למזרח הרחוק, ובמשך עשרות שנים גבתה המוני קורבנות. בסוף המאה המגפה תחילה להבלם בזכות התקדמות מדעית[93].
  • לאורך המאה החלו ניסיונות מסודרים לתיעוד התפרצויות של מגפות כולרה, ותועדו 6 התפרצויות, כולן מאזור הודו, שהתפשטו באופן נרחב בעולם, בדרך כלל במסלול דומה למדי שמתחיל מאסיה ועובר לאירופה ולאמריקה. בשיאן גבו מגפות אלו שיעורי תמותה שהגיעו למספר אחוזים מהאוכלוסייה[94].
  • שני העשורים הראשונים של המאה היו עשורים של סדרת בצורות קשות באפריקה (1803-1800, 1812, 1818-1816)[62].

ערים חדשות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון, גוטלוב פרגה, קרל פרידריך גאוס, אוגוסטן לואי קושי, ג'יימס קלרק מקסוול, לודוויג בולצמן, מקס פלאנק, חיים ויצמן, פרנסיס גלטון, אלפרד נובל, אלכסנדר גרהם בל, מארי קירי, ניקולה טסלה.

לואי ז'אק מנדה דאגר, ניספור נייפס, אדוארד מויברידג', תומאס אלווה אדיסון.

אישים בולטים ביהדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 University, בריטניקה
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 היסטוריה של הרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  3. ^ 1 2 3 ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
  4. ^ יחסי איראן–רוסיה, באתר iranica
  5. ^ 1 2 היסטוריה של ההינדואיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  6. ^ 1 2 3 4 5 היסטוריה של אמנות סין, באתר New World Encyclopedia
  7. ^ 1 2 3 Nineteenth-Century Court Arts in India, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
  8. ^ 1 2 נעם טופלברג, זרמים באמנות המאה ה-19
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 19th Century British Literature, אוניברסיטת סנט לואיס
  10. ^ 1 2 Nineteenth-Century Classical Music, metmuseum
  11. ^ 1 2 אמנות אסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  12. ^ 1 2 אמנות אסלאמית – אמנות אסלאמית תחת השפעה מערבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  13. ^ 1 2 3 כדורגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  14. ^ 1 2 Paul R. Wonning, Short History of Public Parks – Indiana Edition
  15. ^ Jacksonian Democracy, history.com
  16. ^ Democratization, אוניברסיטת בילפלד
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 The Concert of Europe to the outbreak of World War I, אנציקלופדיה בריטניקה
  18. ^ Women's suffrage, ballotpedia
  19. ^ Interactive World History Atlas since 3000 BC
  20. ^ The Eighteenth Century: European States, International Wars, and Social Chang (עמ' 541-540), מתוך הספר AP European History
  21. ^ החוק לביטול העבדות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  22. ^ 1 2 3 4 5 English anarchist thought, אנציקלופדיה בריטניקה
  23. ^ Review: Proudhon's "What is Property?"
  24. ^ 1 2 3 4 5 Interactive World History Atlas since 3000 BC
  25. ^ Southern Africa - European and African interaction from the 15th through the 18th century, אנציקלופדיה בריטניקה
  26. ^ האימפריה המראטהית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  27. ^ 1 2 תאילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  28. ^ מלחמות האינדיאנים, באתר ערוץ ההיסטוריה
  29. ^ המלחמה הברברית הראשונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  30. ^ 1 2 Interactive World History Atlas since 3000 BC, Geacron
  31. ^ המשחק הגדול, באתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו
  32. ^ 1 2 מלחמת העצמאות היוונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  33. ^ 1 2 חוזה סן סטפנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  34. ^ 1 2 3 Interactive World History Atlas since 3000 BC, geacron
  35. ^ Aram Gasparyan, THE FRENCH INVASION OF ALGERIA IN 1830: THE RESULTS AND THE EFFECTS, ‏January 2018
  36. ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
  37. ^ מרקנטליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  38. ^ 1 2 European-and-African-interaction-in-the-19th-century, אנציקלופדיה בריטניקה
  39. ^ HISTORY OF GLOBAL ECONOMY, האוניברסיטה של דרום אינדיאנה
  40. ^ 1 2 סחר בין-לאומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  41. ^ מיכאל הרסגור, שעה היסטורית – הסוד של מדינות הרווחה על תולדות דנמרק
  42. ^ William Franklin Willoughby, Labor Legislation in France Under the Third Republic (עמ' 392)
  43. ^ היסטוריה של אמריקה הלטינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  44. ^ History of London Stock Exchange Group, הבורסה לניירות ערך בלונדון
  45. ^ 1 2 Guillermo Guajardo, A History of Mining in Latin America: From the Colonial Era to the Present by Kendall W. Brown (review), Research Gate
  46. ^ תקן הזהב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  47. ^ קציעה אביאלי-טביביאן, אביב העמים (1848 – 1849), באתר מט"ח, מתוך "מסע אל העבר : עולם מודרני נולד, המאה ה-19"
  48. ^ אמריקה הלטינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  49. ^ מלחמת האזרחים האמריקאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  50. ^ אייל נווה, עבדות, מלחמת אזרחים ושיקום, באתר אוניברסיטת תל אביב, ‏Apr 10, 2013
  51. ^ אשר ססר, המזרח התיכון בעת החדשה, באתר אוניברסיטת תל אביב, ‏Oct 30, 2019
  52. ^ אשר ססר, עידן הרפורמות במזה"ת של המאה ה-19, באתר אוניברסיטת ת"א
  53. ^ 1 2 3 דעיכת האימפריה העות'מאנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  54. ^ טנזימאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  55. ^ 1 2 אשר סרר, צמיחת הרעיון הלאומי, באתר אוניברסיטת ת"א, ‏Nov 13, 2019
  56. ^ עמי איילון, האם הייתה מהפכת דפוס במזרח התיכון? (עמ' 52–54)
  57. ^ 1 2 Origins and background : Upheavals in Korea and the reactions of Japan and China – Donghak Peasant Rebellion, Japan Center for Asian Historical Records
  58. ^ אמנון כרמל, ‏אבוריג`נים בטסמניה – סוף טראגי למסורת ארוכה, באתר "הידען", 27 ביוני 2008
  59. ^ Stefan Petrow, The Last Man: The mutilation of William Lanne in 1869 and its aftermath
  60. ^ Uthman dan Fodio and the Sokoto Caliphate, thoughtco
  61. ^ Fulani Empire (Sokoto), researchgate
  62. ^ 1 2 European-and-African-interaction-in-the-19th-century, אנציקלופדיה בריטניקה
  63. ^ קולוניאליזם מערבי – לאחר 1763, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  64. ^ University, בריטניקה
  65. ^ 1 2 Telegraph, אנציקלופדיה בריטניקה
  66. ^ 1 2 3 Richard F. Hirsh, מקור הכוח החשמלי, באתר Virginia Polytechnic Institute and State University
  67. ^ פרופ' ברנרד ו' קרלסון, ממציא החלומות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  68. ^ היסטוריה של הרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  69. ^ מכונת כתיבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  70. ^ Michelle Starr, A brief history of the QWERTY keyboard, Cnet, ‏July 1, 2016
  71. ^ אוניית הקיטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  72. ^ Tracks in time: 200 years of locomotive technology
  73. ^ Development of gasoline engines, אנציקלופדיה בריטניקה
  74. ^ רכבי טרקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  75. ^ צילום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  76. ^ A VERY SHORT HISTORY OF CINEMA, science and media museum, ‏18 June 2020
  77. ^ הגברה, הקלטה ושחזור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  78. ^ מכונת תפירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  79. ^ ביל יאנה, גפרור: שנת 1680, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  80. ^ היסטוריה של השוקולד, באתר ערוץ ההיסטוריה
  81. ^ History Of Refrigeration
  82. ^ מקלע גאטלינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  83. ^ מקלע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  84. ^ גורד שחקים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  85. ^ Nineteenth – and Twentieth-Century Chinese Paintings from the Robert H. Ellsworth Collection, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
  86. ^ אמנות אסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  87. ^ אמנות אסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  88. ^ ספרות אמריקאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  89. ^ אמנות אסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  90. ^ Neoclassical architecture, אנציקלופדיה בריטניקה
  91. ^ Gothic Revival, אנציקלופדיה בריטניקה
  92. ^ ארכיטקטורה מודרנית ופוסט מודרנית, באתר המכללה למנהל
  93. ^ היסטוריה של מחלת הדבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  94. ^ George C. Kohn, Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present


שנים במאה ה-19
___ 1801 1802 1803 1804 1805 1806 1807 1808 1809
1810 1811 1812 1813 1814 1815 1816 1817 1818 1819
1820 1821 1822 1823 1824 1825 1826 1827 1828 1829
1830 1831 1832 1833 1834 1835 1836 1837 1838 1839
1840 1841 1842 1843 1844 1845 1846 1847 1848 1849
1850 1851 1852 1853 1854 1855 1856 1857 1858 1859
1860 1861 1862 1863 1864 1865 1866 1867 1868 1869
1870 1871 1872 1873 1874 1875 1876 1877 1878 1879
1880 1881 1882 1883 1884 1885 1886 1887 1888 1889
1890 1891 1892 1893 1894 1895 1896 1897 1898 1899
1900