התחייה היוונית (אדריכלות)
 | |
| המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה, יוון | |
| מדינה |
ארצות הברית  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| אזור גאוגרפי | צפון אירופה וארצות הברית |
| טווח תאריכים | סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 |
  | |
התחייה היוונית היא סגנון באדריכלות אשר רווח בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 בעיקר בצפון אירופה ובארצות הברית. התחייה היוונית נחשבת לשלב האחרון בהתפתחות האדריכלות הנאו קלאסית, והשימוש הראשון במונח נעשה ב-1842.
אדריכלי סגנון התחייה היוונית ראו בעצמם אנשי מקצוע מעולים, והרבו בהשתלמויות ובלימוד ארכאולוגי של סגנון הבניה והעיצוב האדריכלי בתקופת יוון העתיקה.
הגילוי מחדש של יוון הקלאסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות ההערכה העצומה שנרכשה ליוון העתיקה ולתרבותה בקרב שכבת המשכילים באירופה, הרי שכמות המידע האמיתי שבידם עד לאמצע המאה ה-18 הייתה מועטה. המידע אודות המבנים השונים התבסס בעיקר על כתבים היסטוריים ולא כלל מחקר ארכאולוגי מעשי. הביקור באתרים היה קשה וכרוך בסכנות רבות. למעשה, עד לתקופה זו, רק מעטים הגיעו לאתונה וסיירו באתרי העתיקות שלה, בלי שנערך בהם כל מחקר מדעי מוסדר. בשנת 1762 פורסם ספר המחקר הראשון אודות עתיקות יוון פרי עבודתה של משלחת פרטית בריטית.
צפון אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בריטניה – המבנה הראשון בסגנון של יוון העתיקה נבנה בשנת 1758, אולם רק בתחילת המאה ה-19עם עלייתה של הלאומיות בחוק האיחוד של 1800, הפך הסגנון למאפיין עיקרי בבניית מבני ציבור. כמה מהמבנים המפורסמים של לונדון כגון: בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, המוזיאון הבריטי, הגלריה הלאומית (לונדון) ואחרים נבנו בתקופה זו, וקבעו את הדומיננטיות של הסגנון. גם בסקוטלנד התרחבה הבנייה בסגנון יוון העתיקה, ובעיקר בעיר החדשה באדינבורו שזכתה לכינוי "אתונה של הצפון".
- גרמניה – השפעת סגנון האדריכלות של התחייה היוונית באה לידי ביטוי בעיקר בערים ברלין ומינכן, בתמיכת פרידריך וילהלם השני ולודוויג הראשון. המבנה הראשון שנבנה בסגנון זה היה שער ברנדנבורג בברלין בשנת 1788 אולם את הדחיפה הגדולה ביותר לבניה בסגנון של יוון העתיקה בגרמניה העניקו עבודותיהם של האדריכלים קארל פרידריך שינקל ולאו פון קלנצה. שינקל פעל בהשפעת הכיבוש הצרפתי שהסתיים ב- 1813 ועיצב למעשה מחדש את ברלין שלאחר הכיבוש. פון קלנצה עיצב באופן דומה את מינכן לאור חזון הסדר והמוסר הגרמני האידיאליים.
- צרפת – סגנון הבניה של יוון העתיקה לא נחשב לפופולרי במיוחד בצרפת הן כמבני ציבור והן כארמונות וטירות פרטיות, ומבנים מעטים בלבד נבנו בסגנון זה בעיקר בתקופת הקיסרות השנייה.
- סקנדינביה – מוטיבים שונים הקשורים לסגנון התחייה היוונית שולבו במבנים שרובם נבנו בסגנון הבארוק.
צפון אמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארצות הברית – אדריכלות בסגנון התחייה היוונית הוצגה בארצות הברית בעיקר בזכותו של תומאס ג'פרסון. בשנת 1803 מינה את האדריכל בנג'מין הנרי לטרוב כמפקח על הבנייה הציבורית בארצות הברית. המבנה המפורסם ביותר שלו הוא הקפיטול בוושינגטון הבירה, אך בנוסף אליו תכנן מבני ציבור נוספים בסגנון זה. תלמידי לטרוב המשיכו את דרכו האדריכלית כשתכננו את רוב המבנים הממשלתיים בארצות הברית, שנבנו במאה ה-19.
- קנדה – הושפעה גם היא מן הבנייה המאסיבית בסגנון התחייה היוונית של שכנתה מדרום, אם כי במידה צנועה יותר ופחות ראוותנית.
צבעוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לרושם המתקבל מן המבנים המאוחרים שניבנו בסגנו האדריכלי של התחייה היוונית, ולפיו כל המבנים היו בגוונים של לבן, הרי שממצאים בחפירות ארכאולוגיות העלו כי ייתכן וחלק מן המבנים היו צבועים גם בצבעים אחרים.
האדריכל הצרפתי ז'ק איגנס היטורף טען כי המקדשים ביוון העתיקה היו צבועים בגוון של אוכרה, ואילו הפיתוחים והקישוטים של המבנה הודגשו באדום, כחול, ירוק, וזהב. רעיונות אלה עוררו חילוקי דעות עזים בקרב אנשי המקצוע, מכיוון שאצרו בתוכם קריאת תיגר מהותית על הרעיון האוטופי הטבעי והנקי של העבר הקלאסי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התחייה היוונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)