מדונה ואמנויות עכשוויות

תרומתה והשפעתה של האמנית האמריקאית מדונה בנוף של אומנויות המחתרת והאומנויות העכשוויות זכו לאורך השנים לסיקורים רבים על ידי עיתנואים, חוקרי אומנות ומבקרי אומנות. פעילותה לאורך השנים בחום האומנות הייתה שולית יחסית למראית עין והיא דרשה תשומת לב גדולה יותר. במהלך הקריירה שלה מדונה לקחה השראה לא פעם מציירים שונים ואף פעם כונתה כ"פרויקט אמנות מולטימדיה מתמשך". פאנל של מבקרי אומנות טעם כי היא משלבת פעמים רבות מוטיבים מתחומי האופנה, מחול, צילום, פיסול, מוזיקה, וידאו והציור בקריירה שלה.

העניין של מדונה בתחום האומנויות החל עוד בגיל צעיר לאחר שעברה לניו יורק ללמוד מחול מודרני וכתוצאה מכך התיידדה עם אמנים פלסטיים שונים כגון אנדי וורהול, מרטין בורגיין, קית' הרינג וז'אן-מישל בסקיה אשר היה בן זוגה באותה תקופה. מדונה אף כתבה את השיר "Graffiti Heart" מתוך אלבומה "Rebel Heart" אותו כתבה על היחסים שלה עם בסקיה.

בנוסף לכך מדונה נחשבת לאספנית אומנות כאשר במהלך חייה אספה יצירות אומנות רבות ואף שובצה ברשימת "100 אספני האומנות הגדולים ביותר בהיסטוריה". לעיתים היא גם משתמשת באומנות למטרות צדקה ואף נותנת חסות לתערוכות של אמנים שונים כמו סינדי שרמן וטינה מודוטי. פרויקטים נוספים שלה בתחום האומנות כוללים את הסרט הקצר סיקרט-פרוג'קט-רבולושן, התערוכה המשותפת שלה ושל סטיבן קליין, X-STaTIC PRO=CeSS ופרויקט משותף עם מייק וינקלמן ב-NFT.

לאורך השנים הוויזואליה והסגנון שלה זכו לפרשנות חיובית ושלילית כאחד כאשר הביקורת הגיע גם מהתרבות הנמוכה לכאורה (כמו התרבות המחתרתית של ניו יורק) וגם מהתרבות הגבוהה כאשר הרב אנשים ראו את מדונה כמודרניזם. על פי דבריה של מבקרת תרבות הפופ דליה שווייצר עד המאה ה-21 אנשים רבים נמנעו מלכתוב את המילים "מדונה" ו"אומנותיות" באותו משפט אם כי היו אנשים כמו למשל היסטוריונית האומנות קירה בלאן שראו את מדונה "כסמל להישגים נשיים". אמן האשליות דייוויד בליין אמר "שהיא בעצמה יצירת האמנות הגדולה ביותר של עצמה - משהו כל כך משפיע עד שבלתי נתפס". השפעתה נצפתה אצל אמנים עכשוויים כמו מתאו בלנקו, טרישה באגה ופגסוס. דמותה של מדונה ויצירותיה הוצגו במוזיאונים וגלריות שונות ברחביי העולם כולל הקליפ של השיר "Bedtime Story" שהפך לחלק קבוע באוסף של המוזיאון לאומנות מודרנית.

רקע

לאורך השנים אנשים רבים נהגו לתעד את רקע של מדונה עם עולם האומנות וכיצד זה השפיע על הקריירה שלה. בשיחה עם אוצר האומנות וינס אלטי אמר אלטי כי העניין שלה באומנות התחיל בילדותה מכיוון שכמה מבני משפחתה יכול לצבוע ולצייר והיא לא, "חייתי את עולם האומנות בעקיפין דרכם" אמרה מדונה. היא ביקרה במכון לאומנויות של דטרויט, וכך גילתה על פרידה קאלו והחלה לקרוא עליה. מדונה גם הזכירה את השכלתה הקתולית, ואמרה "יש אמנות בכל מקו בכנסיות, אז אתה מתוודע לזה כך".

עוד מתחילת ילדותה עודד אותה אביה ואת אחיה לקחת שיעורים לאומנות דיסציפלינארית. הוא רצה שהיא תלמד לנגן על פסנתר אך ללמוד פסנתר לא היה בראש מעיונותיה למרות שמוזיקה כן. למדונה הייתה חברה שלמדה בלט והיא ניסתה לשכנע את אביה שייתן לה ללמוד בלט במקום פסנתר. עבור מדונה הריקוד היה שער לגילוי אומנויות אחרות שבהן היא שמרה על עניין לאורך כל החיים. היא למדה בבית הספר לאומנויות הבמה ריקוד, תורת המוזיקה ותולדות האמנות. היא גם עברה קורס על שייקספיר.

בבית ספר לבלט בו למדה היא פגשה את המנטור שלה כריסטופר פלין שרצה לעזור לה להצליח. פלין לקח על עצמו להיות המנטור שלה, וחשף אותה למוזיאונים, אופרות, קונצרטים, גלריות אמנות ותצוגות אופנה של דטרויט. כתוצאה מכך טעמיה האומנותיים התרחבו וכללו מוזיקה קלאסית, ציירים פרה-רפאליטים ומשוררים.

שנות ה-70 והגעתה לניו יורק סיטי

מדונה המשיכה בקריירה של ריקוד מודרני ועברה להתגורר בניו יורק בסוף שנות ה-70. היא עבדה במספר מוזיאונים בחינם ועבדה כדוגמנית עירום אמנותית בבתי ספר לאמנים וצלמים כמו מרטין שרייבר ולי פרידלנדר. זה הביא אותה למגע עם ציירים וצלמים. מדונה הכריזה מאוחר יותר: "אנשים ציירו אותי כל הזמן". היא למדה לזמן קצר שיעורי צילום, ציור ורישום.

בעודה ממשיכה בקריירת הריקוד שלה, מדונה גם השתתפה בפסטיבל הריקוד האמריקאי ב-1978 של אוניברסיטת דיוק בדורהאם, שם פגשה את פרל לאנג שהפכה מאוחר יותר למנטורית הריקוד שלה ועזרה לה להשיג עבודה בחדר התה הרוסי. שנה לאחר מכן, היא עברה בהצלחה אודישן להופעה בפריז עם אמן הדיסקו הצרפתי פטריק הרננדז כזמר ליווי והרקדנית שלו. היא נבחרה על ידי הרננדז עצמו מתוך 1,500 רקדנים שנבחנו לתפקיד. הרננדז והצוות שלו, גילו עניין גם לעצב אותה ככוכבת וראו אותה באותה תקופה כמישהי שיכולה להיות זמרת דיסקו ולכן כתוצאה מכך הרננדז מימן למדונה שיעורי ריקוד ושירה נוספים וגם שיעורי צרפתית על מנת שתוכל לקדם את עצמה בצרפת. הרננדז טוען שהתהילה שלו הניעה את מדונה, שכן הוא וחבריו "הצליחו" לשכנע אותה שהיא יכולה להפוך לכוכבת גדולה. אך מדונה לא הייתה מרוצה מהקצב בה התקדמה הקריירה שלה והיא לא אהבה את מוזיקת הדיסקו ולכן החליטה לחזור לניו יורק.

מערכות יחסים אישיות

מדונה יצרה את הקשר הראשון שלה עם סצנת האומנות המקומית של ניו יורק במועדונים בלואר איסט סייד וסוהו. היא התיידה עם ציירים, אמני גרפיטי ואומנים של אפקטים וויזואלים כמו קית' הרינג ופאב פייב פרדי וגם את אמן הגרפיטי נוריס בורוז איתו ניהלה מערכת יחסים קצרה ב-1979.

האמן מרטין בורגיין היה שותפה לדירה והפך לחברה הטוב ביותר.

יישום והשפעה בעבדותה

הוויזואליה והפרזנטציה שלה בתחילת הקריירה שלה תוארו כפופ ארט. בשנות ה-90 המבקרת מרת'ה ביילס אמרה שהיא טיפחה "תדמית פופ ארט כבדה". העורך פול פלין כינה אותה "אמנית פופ במובן הוורהוליאני של המילה", בעוד ג'ון ר. מיי בשנת 1997, מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה תיאר אותה "יצירת פופ ארט מוצלחת" וכ"פאר של אסתטיקה". אינגבורג הוסטרי מאוניברסיטת אינדיאנה קישרה את מדונה לאומנות הפלסטית כאשר טענה ב-2001 כי "מדונה באה מהאומנות הפלסטית".

מדונה נחשבה הן לאומנית מוזיקלית ויזואלית והן למבצעת יותר מאשר למוזיקאית, כאשר הסופרת הקנדית קרלין פיית' העידה בסוף שנות ה-90 על "כישרונה השופע כאמנית חזותית". תומאס הריסון, מאוניברסיטת מרכז פלורידה, זיהה לפניה אומניות שונות, אבל הוא הרגיש שהיא "לקחה את זה לרמה אחרת לגמרי" כשהיא תמיד מאמצת את ההיבטים החזותיים. אנשי הצוות של אייריש טיימס אפילו התייחסו למדונה כ"כוכבת הפופ הנשית הראשונה שעוסקת באופן מלא באלמנטים החזותיים של האמנות שלה".

הידע שלה זכה להערות על ידי אנשים שונים במהלך שיא הקריירה שלה. בשנת 2000, העורך הראשי של מגזין פוטו, דייוויד שונאואר, אמר כי היא אולי "אחד מבני האדם הנבונים ביותר מבחינה ויזואלית עלי אדמות".

אנשים שהשפיעו על עבותה

מדונה שואבת השראה לעיתים קרובות מיצירות אומנות שהיא אוספת. בעבר אף אמר שכל קליפ שצילמה שאב השראה מציור או יצירת אומנות. לאומנות היה חלק ניכר בחייה, עד כדי כך שאמרה פעם ריאיון כי "האומנות החזיקה אותי חיה".

שיתופי פעולה עם אמנים

מאז תחילת הקריירה שלה עבדה עם אמני ויזואליה שונים כמו למשל האמן הבריטי מרטין בורגיין שעיצב את עטיפת השיר שלה "Burning Up" בעוד אמן הגרפיטי מייקל סטיוארט הופיע בתור רקדן בקליפ הבכורה שלה לשיר "Everybody". אחיה כריסטופר שיתף איתה פעולה גם הוא כאשר שימש כמנהל האומנותי של סיבובי ההופעות שלה במהלך שנות ה-90.

אמן הרחוב מיסטר בריינווש נכנס לסצנת המוזיקה כאשר היא הציעה לו לעצב את העטיפה של אלבום האוסף, שלה "Celebration" וכם גם את העטיפות של המהדורות האחרות שלו. ב-2017 היא שיתפה פעולה עם אמן רחוב נוסף, אמן רחוב ברזילאי בשם אדוארדו קוברה אשר הזמינה אותו על מנת לצייר שני ציורי קיר בבית חולים לילדים במלאווי. מדונה שיתפה פעולה עם אמן ברזילאי נוסף בשם אלדו דיאז, אמן חזותי אשר עבד עם מדונה על השיר שלה "Bitch I'm Madonna" וכן גם על לוח שנה שהוציאה בשנת 2018. במהלך הקריירה שלה גם יצרה קשרים עם צלמי אמנות, פורטרטים ואופנה.

טביעות אצבע בסצנת האומנות

למדונה היה מגע עם עולם האומנות פעמים רבות במהלך הקריירה שלה. בהקשר זה, קריסטון קאפס ממגזין ניו יורק אמרה כי היא "ככל הנראה התקדמה בסצנת האמנות העכשווית כל הקריירה שלה".

היסטוריון האומנות הבריטי ג'ון אנתוני ווקר תיעד את חייה ואת הקריירה שלה מנקודת המבט של האומנות העכשווית בתחילת שנות ה-2000. בשנת 1990 שודר בסדרת דוקו של אומנויות של BBC פרק על מדונה. פרק זה גרף 7.7 מיליון צופים מה שהפך אותו לאחד מהפרקים הנצפים ביותר אי פעם בסדרה.

תערוכות אומנות

מדונה מימנה תערוכות אומנות רבות לאורך השנים אך ברוב המקרים לא היה ידוע שעשתה זאת. לטענת מנהלת יחסי הציבור שלה "היא לא רוצה או צריכה את התקשורת לכל דבר שהיא עושה".

למשל בשנת 1992 היא מימנה את התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה של יצירותיו של האמן ז'אן-מישל בסקיה במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית ובשנת 1995 היא מימנה את התערוכה הרטרוספקטיבית של יצירותיה של הצלמת האיטלקית טינה מודוטי.

בנוסף מדונה נהגה לבקר במוזאונים ולהגיע לאירועי השקעה של מוזאוניים שונים. ב-2001 היא אף השאילה דיוקן של פרידה קאלו עבור התערוכה הבריטית הראשונה שנערכה עם ציוריה של קאלו. מדונה התעקשה מאוד שהציור יהיה חלק מהתערוכה בטענה ש"התערוכה לא תהיה שלמה בלעדיה" ואף ניהלה שבועות של משא ומתן עם הבעלים של הציור.

אספנות

מדונה נחשבת לאספנית אומנות גדולה כאשר היא מחזיקה באוסף אומנות בשווי של בין 100 ל-160 מיליון דולר. היא התחילה לאסוף יצירות אומנות לאחר שקיבלה את המשכורת הראשונה שלה בתחילת שנות ה-80. לשם כך שכרה את סוחרת האומנות דרלין לוץ כסוחרת האומנות הראשית שלה אשר עבדה איתה מ-1983 ועד 2004. גם לוץ וגם אחיה של מדונה כריסטופר התמודדו במכירות פומביות מטעמה. בשנת 1996 היא כבר נחשבה לאחד מ-100 אספני האומנות הגדולים ביותר בעולם.

האוסף שלה כולל בעיקר ציוני אומנות מודרניים וכולל למעלה מ-300 יצירות אומנות של אמנים כמו פרידה קאלו, סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו. היא גם רכשה יצירות אומנות של הציירים הגדולים כולל ציור של הצייר האיטלקי "Master of 1310". בנוסף היא גם אוספת תמונות פורטרט אומנותיות. כך למשל בשנות ה-90 היא שילמה 165 אלף דולר עבור תמונת פורטרט של מודוטי, ובכך שברה שיא בתור האדם ששילם את המחיר הגבוה ביותר עבור תמונת פורטרט.

תמיכה כלכלית

מדונה נתנה כסף למוזיאון ברוקלין על מנת שיוכלו לרכוש את יצירות האומנות "Untitled" של הציירת האמריקאית ג'וליה וכטל ו-The Six Second Epic של האמן קנג׳י פוג׳יטה. גם בשנים שלאחר מכן מדונה המשיכה לתמוך כלכלית וגם לתת חשיפה לאומנים לא ידועים. בשנת 2024 נחשף כי תממן פרויקט אומנו לנוער באיטליה בשם "Sogno di Volare" אשר ייצא לפועל ב-2025.

בתקופה בה הוציאה את אלבומה "Rebel Heart" היא ביקשה ממעריצים לשלוח לה יצירות אומנות אשר הכינו על מנת שתוכל להקרין אותם על המסכין בזמן סיבוב ההופעות לקידום האלבום. חלק מיצירות האומנות נכללו גם בתערוכה האיטלקית "Portraits & Artwork inspired by The Queen" אשר כללה 50 יצירות אומנות ש-20 מתוכם נבחרו על ידי מדונה עצמה. בספר "Life with My Sister Madonna" אחיה כריסטופר סיפר כיצד עודדה אותו לעסוק באומנות ואף הלוותה לו 200 אלף דולר על מנת שיוכל לקנות סטודיו בו יצייר באופן קבוע.

אומנות לצורך צדקה

לאורך השנים מדונה השתמשה באומנות גם לצורך מטרות צדקה. בשנת 1991 הציעה למכירה ציור קנבס אותו ציירה בעצמה אשר כל ההכנסות מהמכירה שלו נתרמו. ב-2020 היא השתמשה בביתה כדי לארח מכירה פומבית של יצירות אומנות אשר כל ההכנסות מהמכירה נתרמו לקורבנות הפיצוץ בנמל ביירות. בשנת 2022 הוציאה מדונה מהדורה מחודשת של ספרה סקס לכבוד 30 שנים ליציאת הספר המקורי כאשר כל ההכנסות מהמכירה לארגון הצדקה שלה "Raising Malawi". בנוסף כאשר הפרויקט שלה "Art for Freedom" פעל היא תרמה 10,000 דולר בכל חודש לארגון ללא מטרות רווח לפי בחירת אמן בולט בפרויקט.

ב-2013 מכרה ציור של האמן פרנאן לז'ה ב-7.2 מיליון דולר אותם תרמה לקרן שלה Ray of Light Foundation. ב-2016 ערכה מדונה מכירה פומבית של יצירות אומנות אשר כל ההכנסות הלכו לקרן שלה "Raising Malawi" וליוזמות אחרות בתחום החינוך והאומנות. במכירה זו מכרה גם חפצים אישיים שלה והצליחה לגייס 7.5 מיליון דולר.

מחלוקות

מדונה יצרה מחלוקת בשנת 2001 כאשר העניקה את פרס טרנר לאמן הבריטי מרטין קריד אמרה לקהל: "בסדר בני זונות, כולם מנצחים!". בשנת 2022 יצרה מחלוקת נוספת במסגרת פרויקט אומנותי בשיוף NFT בה פרסמה תמונת עירום תלת מממדית שלה ובה נראית מוציאה מאיבר מינה פרפרים חרקים ועצים אם כי תמונה זו זכתה לשבחים ממבקרי אומנות.

בנוסף ספגה מדונה ביקורת על כך שסירבה להשאיל ציור של פרידה קאלו למוזאון אומנות בדטרויט. אם כי מבקר התרבות וינס קרדוצ׳י טען שכנראה הבקשה לעולם לא הגיעה אליה. בינואר 2023 בריז'יט פורה, ראשת עיריית אמיין לשעבר ביקשה ממדונה להשאיל את הציור "Diana and Endymion" של הצייר הצרפתי ז'רום-מרטין לנגלואה ובשלב מאוחר יותר רמזה שהשיגה את הציור באופן בלתי חוקי, אם כי נכון להיום אין הוכחה שמדונה מחזיקה בציור.